מציאות מבוימת – צילומי לוחות לשנה טובה בהוצאת "ליאון המדפיס"

במשך שנים נשמר ע"י בתיה גיא מכפר גלעדי (לשעבר אוצרת מוזיאון "בית השומר") אוסף של עשרים לוחות שנה טובה שמקורם באוסף פרטי של הפסלת וכלת פרס ישראל לפיסול בתיה לישנסקי ז"ל (אחותה של רחל ינאית בן צבי).  בתיה גיא שמכירה היטב את פועלו של ארכיון  השוה"צ בגבעת-חביבה בתחום איסוף שנות טובות, החליטה להעביר אליו את האוסף. המיוחד לאוסף שכל הלוחות הופקו על ידי בית ההוצאה לאור "ליאון המדפיס".

מי  היה  "ליאון המדפיס" ?

ידוע לי שבית ההוצאה פעל מאמצע שנות השלושים (רחוב המגיד – 7 בתל אביב) כבית הוצאה  שהתמחה בין היתר בהפקת תיקי צילומים, ספרים בפורמט אלבומי, לוחות שנה טובה ואף הפיק הגדת פסח מלווה בתצלומיו של קלוגר. המוציאים לאור בחרו כסמל לדפוס ולבית ההוצאה, את חותם מגידו המפורסם בצלמו של האריה ממלכות ישראל שמתכתב לטעמי עם פסל האריה השואג בתל חי.  טלפון לידידי גיא רז (חוקר והיסטוריון של הצילום בא"י) הרחיב לי את המידע:

"ליאון המדפיס הוא יחיאל מקס ליאון, היה המו"ל העיקרי, שהפיק משנות השלושים ועד יום מותו ב – 1959 את הכמות הגדולה ביותר של פרסומים שכללו צילומים רבים, תיקי צילום ספרים בפורמט אלבומי ולוחות שנה עבור קרן היסוד, אלבומים מהודרים. ליאון היה נצר למשפחת דפסים מגרמניה, שהדפיסה עוד במאה ה- 18 ספרים עבריים רבים. היה בר סמכא בכל ענייני הדפוס זמן רב לפני שהחליט לעלות לארץ בשנת 1933, ומיד עם בואו חולל מהפכה בתעשיית הדפוס העברי. הקים את ההוצאה "ליאון המדפיס" .

(מתוך קטלוג לתערוכת זולטן קלוגר 2008 בהוצאת מוזיאון א"י ויד בן צבי , ד"ר רות אורן וגיא רז) 

כאשר נפטר יחיאל מקס ליאון נרשם על מצבתו בנחלת יצחק: "הצניע לכת". כזה היה האיש. בית הדפוס וההוצאה לאור המשיכו לפעול עוד זמן מה לאחר פטירתו.  

לוחות השנה שנמסרו לארכיון השוה"צ חוצות כמעט שלושים שנה. משנות הארבעים עד לאחר מלחמת ששת הימים. אפשר באמצעות התצלומים לעקוב אחר התפתחות השיח הציוני המצולם והתפתחות הצילום המתעד בשליחות קרן היסוד, ששמה לה למטרה להאדיר את המפעל ההתיישבותי  כחלק מתעמולה ציונית שיועדה הן כלפי פנים והן כלפי יהדות הגולה. הלוחות ברובם הם דו לשוניות (עברית ואנגלית). "הצלמים הציוניים" תיעדו את המציאות מתוך ראיה אופטימית רבת הוד, הדר ובעיקר עשייה. הצילומים הם למעשה אנדרטאות מונומנטאליות  מצולמות של פרויקט המפעל הציוני - התיישבותי בהתגשמותו. אין בצילומים התייחסות לאמנות נטו, הנושא המצולם הוא המרכז, והאיכות האומנותית היא זו שמלווה אותו... בגלויות הברכה שלאחר קום המדינה (שנות החמישים-שישים) נכתב נוסח ציוני כמעט זהה: "שנת עלייה ביטחון ושלום". "שנת קיבוץ גלויות, שלום ויצירה". "שנת שלום עליה ושגשוג" וכו'. את הטקסט הציוני הזה ניסו צלמי קרן היסוד באמצעות ליאון המדפיס לתרגם לשפת הצילום החזותי. הצילומים ברובם הם בשחור לבן ואיכותם המודפסת נשמרת לאורך שמונים שנה. צילומים ריאליסטיים , המתעדים  את סיפורה של ארץ ישראל.

מי היו צלמי לוחות השנה טובה בשרות "ליאון המדפיס" ?

הצלמים רובם גברים ילידי גרמניה או שלמדו בגרמניה ועלו לארץ לאחר עליית הנאצים לשלטון (עלייה חמישית). התפרנסו בעיקר מצילומים בשרות קרן היסוד והק.ק.ל . לצערי מיעוט הנשים מבין הצלמים מחייב מחקר ובירור מעמיק.

הצלם שצילומיו נמצאים כמעט בכול לוח ולוח, הוא זולטן קלוגר (1970-1895).        קלוגר נולד בהונגריה, היגר בשנות העשרים לגרמניה.  עם הגיעו לארץ בשנת 1934 נהפך לצלם הראשי של קרן היסוד.  הצלמים כולם מהשורה הראשונה של הצילום המתעד הציוני בארץ, ביניהם גם כמה דוקטורים כיאה למשכילים היקים מגרמניה: ד"ר משה שווארץ, ד"ר יעקב רוזנר  ד"ר פוזנאנסקי. בין הצלמים אליהו כהן (אשדות יעקב) שהרבה לתעד את עמק הירדן. הלמר לרסקי  (המבוגר שבצלמי הלוחות, נולד בשנת 1871 ובגיל 60 עם עליית הנאצים עלה לארץ), שמעון (רודי) ויסנשטין (צלמניית פריאור)  אלפונס הימלרייך, אברהם מלבסקי, אלפרד ברנהיים, יצחק קלטר, משה (וורוביצ'יק) רביב  (בוגר הבאוהאוס). פרד צ'סניק, חנן בהיר (גבעת ברנר), רודלף יונאס , לזר דינר, ורנר בראון, מרילין-ירון, שלמה בן דוד , מרגוט שדה, פאול גולדמן והצעירים יותר מדור מלחמת השחרור כמו; בוריס כרמי, בנו רוטנברג, פטר מירום (חולתה), דוד רובינגר, מקסים סלומון (יליד תל אביב) ועוד רבים טובים נוספים.

לוחות "שנה טובה" שהם מציאות מבוימת.

צלמי הקרנות הציוניות  היו שייכים לסוגה של "צילום מגויס". הצלמים רצו לברוא באמצעות תצלומיהם את "היהודי החדש" בא"י שהוא אנטיתזה ליהודי האירופי הגלותי.  הם הושפעו בין היתר מהאסתטיקה של הריאליזם הסוציאליסטי הסובייטי שהשפיע באותה תקופה גם על השיח האומנותי  בארץ.  המשותף לצילומי הלוחות לשנה טובה הוא הסימביוזה בין הצלם למצולם. בין המצלם לאובייקט. הם היו שותפים לפרויקט הציוני. לחזון של שיווק האתוס הציוני ברבים.

זולטן קלוגר היה צלם הבית של "ליאון המדפיס".  ידיד אישי  וצלם מוביל של קרנות המוסדות המיישבים. כותב גיא רז על הצלם: "קלוגר הביא  לשיאו את סגנון "הצילום החדש" שרווח אצל צלמי הקרנות באותה תקופה והתאפיין בקומפוזיציות נקיות, משחק אור וצל ובימוי הצילום, והוא נחשב לצלם בה"א הידיעה של המוסדות הציוניים  בשנות ה- 1930 וה-1940. לפי עדותו של יצחק מרילין , המוטו של קלוגר היה  "בוים טוב – יותר מאשר צולם גרוע".

בשנת 1940 יוצא לאור אלבום תצלומים בפורמט לא גדול ובכריכה רכה אותה עיצב הגרפיקאי והצלם שלמה בן דוד. האלבום נושא את השם "מדן ועד באר שבע - אוסף תמונות". בעמוד הפתיחה מופיע דווקא שיר ולא תצלום.  "הוי ארצי מולדתי" !  מאת שאול טשרניחובסקי. כדבר השיר : "בים של אור טובע כל ועל פני כל תכלת". התצלומים כולם טובעים באור של עשיה ואופטימיות. צלו של העיט בשמים נעדר מהתצלומים. האלבום ערוך מארבעה לוחות של תמונות לפי נושא מרכזי:

ארץ אבות ובו תצלומים של קבר רחל הכותל המערבי, בית הכנסת בכפר נחום עד תצלום הר הזיתים.

יישובי התחיה ובו תצלומי ישובים ראשונים: מקווה ישראל חדרה, דגניה, נהלל ועד נגבה.

מראות ים המלח, עמק יזרעאל, הגליל ועד מקורות הירדן.

חיים במולדת  באר חפרנו, קציר, קטיף, רועה, מדע ועד ריקוד ההורה. בפרק זה שולבו בתצלומים עבודת נשים במקצועות הגבריים כחלק מהמאמץ המלחמתי (מלחמת העולם השנייה) כגון: בחרושת, על עמוד החשמל, בשדה, במטע ובבעלי החיים. באלבום כחמישים תצלומים המשקפים בעין אוהבת את מה שמתרחש בארץ ישראל.

בלוח שנת תש"ה פעמי הניצחון של בנות הברית על גרמניה הנאצית מורגשים באוויר.  ואכן תצלום ראשון מוקדש לחיילי הבריגאדה היהודית השוהים במדבר ומקבלים בו את ראש השנה. בלוח התצלומים הקטן  מופיע במלא מיוחדותו  הצלם הידוע הלמר לרסקי.

לרסקי נולד בשטרסבורג והיגר לשיקגו. בשנת 1915 עבר לגרמניה ושכלל בה את טכניקת הצילום בעזרת מראות. התמחה בצילום דיוקנאות בעלי ניגודיות חזקה של אור וצל. על כריכת הלוח מופיעה דמות של חלוץ עם כובע  "טמבל" כשעל כתפו קלשון. משחקי האור והצל יוצרים תנועה פנימית על הפנים ומוסיפים נופך של דרמטיות תיאטרלית ורצינות  של הבנת גודל השעה. דיוקן נוסף משל לרסקי - נוטר עברי בכובע אוסטרלי. פנים צעירות שלמרות המבט הנחוש חש המתבונן בתצלום את אווירת המסתורין של הלא נודע. תצלום המבשר יותר מכול את סיומה של המלחמה והאושר שעתיד השלום צופן בתוכו הוא צילומו של זולטן קלוגר "בציר ענבים". בת קיבוץ עין החורש חובקת אשכול ענבים כחבק אם את בנה, בחיוך שלא יגמר לעולם...

שנת תש"י מייצרת את לוח השנה הראשון לעצמאות המדינה. לאחר מלחמה קשה, צער ושכול, והרבה חששות באה התקווה הגדולה בחיפוש אחר המחר. אברהם מלבסקי מצלם את פרופ' ויצמן לבוש חליפה ומגבעת לראשו, משקיף על עמק יזרעאל הפרוס למרגלותיו בתחושת סיפוק וגאווה, כמו סבא טוב המביט על נכדיו...  בעמוד השני עוברים אנו אל צילומו של זולטן קלוגר;    נערים יושבים בחצי מעגל , שרים ועולזים על רקע אוהלי המעברה עלובי המראה. הכיתוב מוזר: "יוצאי מצרים ישבו בסוכות, יוצאי הגולה בימנו יושבים באוהלים"... המרתק בניתוח התצלומים הוא המעבר בין שדות ההתיישבות שבעמק יזרעאל בשנה הראשונה לעצמאות המדינה לבין ילדי המעברות. שני קצוות של אותה מדינה...  העורך לא חשש לתת מקום גם לזה וגם לזה.                "ליאון המדפיס" בחר להראות לציבור הרחב  בשנה הראשונה למדינה מסממני העצמאות; צי הסוחר העברי בפעולה, ילדי קיבוץ על דשאים מוריקים, את קיבוץ ניר עם שבנגב , וכמובן מסע למצדה שהיא מיתוס ואתוס בו זמנית, סמל לגבורה כדברי הכתוב בלוח:  "מצדה- מצבת עד למלחמת ישראל לחירותו מאז ועד היום הזה". ובהמשך צילום של נטיעת עצים בדרך לירושלים לזכר הנופלים בדרך אל העיר.  ובנות הח"ן היפות עומדות נחושות בעמדת חוף. ועוד צילומים, עוד תמונות של ניצחון וזיכרון כמו תמונתו של ראש הממשלה דוד בן גוריון מניח אבן פינה להקמת גלעד לסוללי כביש הגבורה. תמונה חגיגית של קציר עומר קיבוצי כנאמר "מעשה אבות סימן לבנים". עוד תמונה כנראה של בית ספר חקלאי; נערות ונערים בחולצות רוסיות רקומות על עגלת חציר רתומה לפרדה , פיהם שירה ובידיהם כלי נגינה.  למען האיזון הקדוש תמונה נוספת מהחזית התורנית של רבנים הלומדים תורה בחדר עמוס ספרי קודש. בהמשך עוד תצלום של יהודי עטור זקן לבן, עטוף תלית על ראשו וגופו, מחזיק בדבקות ספר תורה מהודר על שלל פיתוחי הנחושת שבו.

מלחמת העצמאות לא מרפה ותמונות הצבא שולטים בלוח. "עם שחר יוצאת הפלוגה" כיתת חיילים פוסעת בטור עורפי מוכנה לקבל פני אויב. ברכת מים לאגירת מי גשמים משמשת מקום לבילוי לילדי קיבוץ גניגר. ותמונה שהיא תזכורת מהמלחמה: יהודי מהעיר הנצורה ירושלים בתקופת הקרבות מחלק מי באר לנזקקים.  צילום מובן מאליו של אליהו כהן מאשדות יעקב מתאר איך לא את קטיף הבננות שבקיבוצו. מסיימת את לוח השנה תמונתו של לזר דינר - ימה של אילת. צללית של זוג חיילים עם נשק ביד על רקע ים סוף. "ונכרתה קשת מלחמה ודבר שלום לגוים ומשלו מים עד ים" (זכריה ט-י),  שרשרת התמונות שפורסמו בשנת 1949 נהפכו עם הזמן לקלאסיקה צילומית  של מדינת ישראל.        לוח "השנה הטובה" ערוך, מופק ומצולם  בצלמה ודמותה של המדינה הצעירה כפי שרצו קברניטי קרן היסוד לשווקה בתום שנה לעצמאותה. עדיין יש לקיבוץ מקום נרחב ומשמעותי בתצלומים.  עם קום המדינה וביצור מוסדותיה הממלכתיים עומעמו תפקידיהן של הקרנות המיישבות (קרן היסוד הקק"ל וכו'). הסגנון של התצלומים משתנה בהדרגה. פחות אומנות מגויסת, יותר חופש פעולה אומנותי.  יותר עצמאות לצלמים, פחות תלות במזמינים.

קפיצה של 18 שנה מביאה אותנו הישר ללוח תשכ"ח שיצא לאור מיד לאחר מלחמת ששת הימים. לפתע האור והנוכחות ההיסטורית חזרו אל מחוזותינו. ריקוד הורה סוער של חיילים עם רובים צ'כיים למרגלות הכותל המערבי. ("הכותל המערבי – שלנו לעד"). מיצרי טיראן הפתוחים לרווחה. טנקים שועטים בגדה המערבית ("ויגרש מפניך אויב").האם הכותב חשב שכל תושבי הגדה הם אויבים הראויים לגירוש ? מאידך בתמונה אחרת  לקראת סיום הלוח צילום אל מול העיר העתיקה ומתחתיו נרשם הפסוק: "ודבר שלום לגויים" .                      

בבחירת התצלומים של לוח תשכ"ח היא השנה שלאחר מלחמת ששת הימים, ראוי לציין שהם מאזכרים תצלומי מקומות בארץ כמו; נוף צבעוני של הכנרת הנשקף בינות לשני עצי תמר. יבוש עלי טבק בפקיעין, העיר תל אביב בין שמש לירח.  "נחל ברק" במעמקי הנגב, צילום נוף של חורש בשקיעה. העיר עכו בתצלום מהאוויר. בלוח, פחות ציונות ישירה ויותר אומנות ופעלולי צבע. את המעשה החלוצי הקלאסי מחליפים תצלומי בני ישיבה המתפלפלים ברזי המקרא ופרשנותו. בין לוחות השנה למבוגרים הופקו גם לוחות לילדי ישראל, המשלבים בתוכם תצלומים ואיורים בצבע כאשר הנושא המרכזי הוא ילדי ישראל.

לסיכום: באמצעות "ליאון המדפיס" הוא יחיאל מקס ליאון וצלמי קרן היסוד אפשר לעקוב אחר קורות המדינה ולהיווכח בהשתנות הזמנים והיעדים תוך הנאה צרופה של תצלומים מרגשים.  הרשימה היא רק קצה קצהו של שדה שלם. אפשר להפוך בו ולדלות מתוכו תובנות ופרשנויות לרוב.. ראוי יחיאל מקס ליאון שפועלו התיעודי צילומי ייחקר באופן יסודי מחקרי ואומנותי.