דילוג לתוכן הראשי

לוח המודעות הקיבוצי

בית אלפא - 1966
מה יותר יום יומי, יותר אפמרה מאשר לוח המודעות הקיבוצי הקבוע  בכניסה לחדר האוכל. גם קיבוצים בהם נגזר על מוסד זה להסגר, מה שנשאר ממנו זה לוח המודעות שעדיין קיים, חיי, נושם ובועט.
לוח המודעות כשמו כן הוא, לוח המודיע ברבים על כל דבר שמתרחש במרחב הקהילתי. ידיד שח לי  שאם הוא רוצה לדעת מצבו של קיבוץ הוא הולך אל לוח המודעות.
בעבר (טרם עידן הלוח האלקטרוני)  הוא היה חזות הקיבוץ במובן הרחב ביותר. לוח המודעות בטא מעגל חיים שלם. מלידה עד פטירה. משיחת קיבוץ עד יום הבוחר. מציוני חג ומועד עד גיוסים לכל דבר ועניין. מחלוקת מצרכים לחברים עד תור לשמירה בשער. מסידור עבודה עד סידור רכב. באמצעות לוח המודעות סודרו העניינים. החברים נפגשו עמו לפחות שלוש פעמים ביום כאשר הגיעו לחדר האוכל בבוקר, בצהרים ובערב.  הרעיון להצמיד את תא הדואר אל לוח המודעות יצר אף הוא נגישות יתר אל מקור אינפורמטיבי חשוב זה. (1)
כמי שאמון על הצד האסטטי, אני חייב להדגיש שמעל גבי לוח המודעות הקיבוצי התפתחה יצירה אומנותית עממית שאפשר לקרוא לה אומנות לוח המודעות.  (2). אלה שעמלו לאייר את מודעת הגיוס לפרדס ידעו שדין יצרתם נחרצה להיזרק בתום הגיוס .
יוצרי המודעות לחגים לא תמיד הקפידו לשמר את יצירתם למרות שהושקעו בה כוחות יצירה , זמן וכשרון. תפקידה של מודעה היא להעביר אינפורמציה, לקרא לציבור לפעולה,  לעורר ולהתריע , לעתים אף לשבח ולהודות. מטרה זו דרשה את תשומת העין הלב והשכל.  לכן רבות מהמודעות שנתלו על לוח המודעות לוו באיורים שובי עין ובתשומת לב גראפית. כאשר אני מהרהר בתפקיד אותו מלא ובחלקו עדיין
בית אלפא - שנות השבעים
ממלא לוח המודעות, פרטיו התלויים שייכים במובהק לסוגה הקרויה אפמרה. למחרת גיוס הכותנה או איסוף הבוטנים נזרקה המודעה לסל האשפה. לאחר חג הקיבוץ הורדה  מודעת החג . אגרות הברכה לשנה טובה שנשלחו לקיבוץ, הורדו למחרת החג מלוח המודעות.  הברכות הקיבוציות לשנה חדשה  הן הקלאסיקה של האפמרה.  היו קיבוצים בהם הארכיונאים היו בעלי מודעות קיבוצית ותודעה היסטורית והם היו אלה שמורידים את המודעות ושומרים אותם כתיעוד יקר מציאות לדורות הבאים.  בזכותם קיים כיום מאגר לא קטן של פריטי אפמרה בארכיונים הקיבוציים.
לפני שנים קיבלנו לארכיון התנועתי מאחד הקיבוצים הותיקים של עמק יזרעאל  אוסף מרתק  של חמישים שנות מודעות, ובו מאות פריטים מסודרים שהיו בעברם תלויים על לוח המודעות הקיבוצי. אפשר מהם ללמוד רבות הן על סדר היום והעניין של אותו קיבוץ והן על המסורת הקישוטית  המקומית של מודעות הקיבוץ.
מרתק לחקור את הקיבוצים על פי לוחות המודעות שלהם. הממצאים יראו בודאי לא רק את המשותף בין הקיבוצים אלא גם ובעיקר את השונה ביניהם.
הערות:
(1) מעניין לערוך מחקר ובו לשרטט פרופיל קיבוצי באמצעות לוח המודעות, לאורך השנים. רעיון זה אמור לכלול חתך  בין תנועתי, שנות ייסוד ומוצא  של כעשרים וחמישה קיבוצים. באמצעות מה שנתלה על לוח המודעות ונשמר בארכיון  לבדוק את הפרופיל המקומי באופן השוואתי לקיבוצים אחרים.  
(2) "אומנות האפמרה". מיטב הציירים הקיבוצים השתלבו באיורים למודעות חג ויובל, לאיור הזמנות פומביות לחתונה או למערכות בחירות לכנסת ישראל ולהסתדרות. היו אלה יצירות אומנות למטרות קצרות טווח שרבות מהן הורדו בגמר האירוע ופשוטו כמשמעו, נזרקו אל פחי האשפה. אלה שנשמרו  באמצעות הארכיון המקומי או האמן היוצר התבררו במשך הזמן כנכסי אומנות העומדים בפני עצמם.  גם ל"אומנות האפמרה" יש ערך ומשמעות מעבר לזמן החולף... אספן של חומרי אפמרה הוא ארכיונאי בנשמתו.


שילוב קולג'ים ממודעות חדר האוכל של בית אלפא


פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הקריקטורה הקיבוצית.

מחווה לחג פורים יש לנו חגים ומועדים לרוב. חלקם מהולים בעצב וזיכרון. חלקם חגים רציניים עמוסי תוכן ומשמעות. בפורים מצווים אנו לשמח ולצהול כנאמר: "שושנת יעקב צהלה ושמחה". ואכן, פורים הוא חג בו מופרים ביודעין רבים מהאסורים. כילדים רכים התרגשנו עד כלות לקראת החג, בו יכולנו בעזרת תחפושת מתאימה לממש את חלומותינו.  כנערים היינו מנצלים את נשף החג במוסד החינוכי, כדי לגמור חשבון עם המורים בהופעות עוקצניות במיוחד כנגדם. כצעירים חסרי מנוח אחרי הצבא, גמרנו חשבון עם מוסדות הקיבוץ בנשף החג בחדר האוכל הקיבוצי. גם על זאת סלחו לנו האבות המייסדים. כי פורים זה פורים ובחג זה הותרו המושכות.  בפורים מותר היה לשתות מהאדום האדום הזה עד שלא ידענו להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי. בפורים היינו עושים הרבה דברים שהשתיקה בימי חול יפה להם... בפורים היה מותר להשתטות, לעשות שטויות שברגיל היינו מובאים בגינם לבירור נוקב במזכירות הקיבוץ. למה אני מספר כל זאת ? כי קיימת סוגה מיוחדת של אומנות שכמו בפורים, תחת תחפושת של הומור מצליפה ומבקרת ללא רחם, ולה מרבים לסלוח – הקריקטורה.     ...

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מה...

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה...