עינת אמיתי ,
בת קיבוץ גשר. דוקטור למדעי המחשב בהשכלתה, אספנית וחוקרת של תרבות לילדים בקיבוצים, נפטרה בדמי ימיה לאחר מחלה ממושכת. הובאה למנוחת עולם במקום אותו אהבה ובו נולדה -
קיבוץ גשר.
אנחנו בארכיון
השומר הצעיר - נחשפנו אל עינת לפני שנים אחדות כאשר היא באה אלינו לחקור את תרבות
הילד בקיבוץ. חכמתה, עדינותה, סבר הפנים הטוב שלה, מאור פניה, המוכנות שלה לשמוע וללמוד חיבבו אותה מייד על
כל עובדי הארכיון. עד מהרה היא נהפכה לבת בית אצלנו. כאחד החברים מסגל הארכיונאים.
עינת שהייתה בעלת ידע אדיר במדעי המחשב
הסכימה בלב חפץ לספק מידיעותיה לכל מי שנזקק לעזרה בתחום. אני מעיד על עצמי
, שנעזרתי רבות בידענותה המופלגת בנושא המחשבים.
עינת לא
הסתירה את מחלתה, דברה עליה בגלוי. מעולם לא נתנה לסובבים אותה לחוש שלא בנוח, לא
עשתה לעצמה שום הנחות בגין מחלתה. הערצנו אותה על יכולת ההתגברות המתמדת על
מכאוביה ועל תעצומות הנפש שנדרשו להמשיך בפרויקט המחקרי שלה על "תרבות לילדים
בקיבוצים" שבסיומו היא זיכתה אותנו בתערוכה מרגשת "שי
לילדנו" שהתקיימה במשכן לאמנות בעין-חרוד. התערוכה מומשה בסתיו 2012 בעזרתה ותמיכתה של אוצרת המשכן ד"ר גליה
בר-אור. אל התערוכה נלווה ספר מונומנטאלי המחזיק למעלה מ - 400 עמודים, עשיר בתצלומים ודימויים חזותיים
הנותנים מבט רחב היקף על ההיסטוריה המשחקית והמשנה החינוכית של ילדי הקיבוצים
לדורותיהם.
יום אחד
מופיעה בחדרי שבארכיון בחורה גדולה ויפת
פנים בלווי אביה. בביישנות מה היא פותחת בשיחה: "באתי להתייעץ בנושא אופי
המארז של פרויקט סיפורים ושירים לילדים ששמעתי בילדותי". גיבשנו ביחד רעיון
חזותי למארז והפרויקט יצא לדרך."ילדות יחפה" קראה עינת לאוסף הדיסקים
(ארבעה במספר). מאז התמשך הקשר, דרך ה"בלוגים הנהדרים שכתבה באינטרנט, ולאורך
עבודתה על פרויקט התערוכה והספר.
כאשר קראתי ב-
19 ביולי 2013 את רשימתה בבלוג האישי שלה
שנשא הפעם את השם "סגירת – מעגל ילדות יחפה" נחמץ ליבי. חשתי שעינת
נפרדת מאתנו.
"חלטתי
שזו תהיה הרשימה הסוגרת של הבלוג שלי. יש לי פרויקטים שרציתי לקדם ומשימות שצריך
לסיים עוד. נהניתי ואני עדיין נהנית לכתוב ולחפש בארכיונים ולמצוא מציאות- ויש עוד
המון סיפורים שלמדתי ולא כתבתי – אבל נראה לי שהעיקרון הובן. יש ספר והייתה תערוכה
– ואת הסיפור שלי כתבתי. אני חושבת שגם קצת שיניתי משהו – ובעיני זה הרבה".
פטירתה של
עינת אמיתי בטרם עת היא אבידה גדולה
למשפחה ולכל אוהביה ומוקיריה, אך גם חסר אדיר של מה שהייתה יכולה עוד להוסיף למחקר
התרבותי או כפי שהיא הגדירה "יש לי פרויקטים שרציתי לקדם ומשימות שצריך עוד
לסיים".
ננצור בלבנו
את השעות היפות והחכמות שבילינו עם עינת ועל הזכות שנפלה בחלקנו להיות לה לעזר
במחקריה על ילדות הקיבוץ.
בשם חבריה וידידיה בארכיון ,
יובל דניאלי