דילוג לתוכן הראשי

כנס גבעת חביבה השלישי לפיתוח חזון משותף - לחברה משותפת בישראל

כאשר נכנסו נשיא המדינה ורעייתו אל אולם הכנסים המחודש והמרשים של גבעת חביבה כיבד הקהל הרב את הבאים בקימה ובמחיאות כפיים, אות הוקרה על מאמציו של הנשיא ראובן ריבלין למצוא נתיבות של שלום ורעות, שוויון וכבוד הדדי עם המיעוט הערבי החי במדינת ישראל. לא נגזר עלינו אלא נועדנו לחיות בייחד אמר הנשיא בדברי ברכתו. ברכתו של הנשיא סיכמה את הכנס השלישי לפיתוח חזון משותף לחברה משותפת. ואכן לא עוד דו קיום ביו סוס לרוכבו כדברי אחד הדוברים אלא קיום ושיתוף פעולה בין שווים. אין זה דבר של מה בכך להרים כנס מרכזי שנתי של גבעת-חביבה. קרוב ל-500 איש השתתפו בכנס לאורך היום. כמות משתתפים שעלתה על המצופה. לוגיסטיקה שלמה נדרשה למבצע.

הוקם מטה שלם שעסק חודשים רבים בתכנון תכני וארגוני של הכנס. הכול חייב היה לתקתק כמו שעון. אין מקום לאי הבנות! ואכן ימים רבים עמלו אנשי גבעת חביבה על הכנת הכנס ששיאו כנאמר השתתפות נשיא המדינה. שופץ לתפארת אולם גולן בו התקיים הכנס. הוחלפו כ - 400 כסאותיו וכיום אפשר לשבת בנוחיות על כסאות עטופות בד בצבע בורדו, ואפילו לתפוס תנומה קלה ללא כאבי גב. הרצפה הוחלפה הקירות נצבעו , האולם מורק והבריק כמו היה חדש. לקראת הכנס נעשתה מבעוד יום חזרה גנראלית כיאה לפרמיירה תיאטרלית.

סככת צל גדולה נפרסה מעל ראשי המתכנסים לפני הכניסה לאולם. כסאות ושולחנות פוזרו על הדשא ועמדות כיבוד ושתיה היו פזורות לרווחת הבאים. כל אחד מהמשתתפים התכבד בתיק אינפורמטיבי ותג שנתלה על צווארו והצהיר ברבים את זהותו ועיסוקו. בעלי תפקידים התרוצצו בין הבאים. מחייכים ומסבירי פנים. כל אחד מחברי סגל עובדי הגבעה היה לו תפקיד; מי על הרישום וחלוקת הפולדרים. מי מסתובב עם התקשורת, ומי אחראי ללוות את האחמי"ם. מי על הכיבוד ומי על הגיבוי , והניקיון.

בכל כנס ישנם נאומים טובים יותר ומן הסתם גם פחות טובים אך האווירה הייתה מרגשת וטובה. תחושה של מטרה משותפת רחפה באוויר. האקלים החברתי המכבד חיבר בין המשתתפים. מה שקובע הצלחתו של כנס הם הפכים הקטנים, על כל אלה מגיע "שפו" אחד גדול למארגני הכנס ולהנהלת הגבעה. היו שגרירים ואורחים מחו"ל. השרה גילה גמליאל שבין שלל התארים אותם היא נושאת היא גם אחראית על הקשר עם המיעוטים. חברי כנסת, אנשי דת , אישי ציבור, ראשי מועצות ואנשי אקדמיה. אישים שמתמודדים ואישים שהתמודדו. אנשי שלום ואמונה משני העמים. בכנס נשמעו דברים לא פשוטים, לעתים כואבים. כאלה שיצאו מהלב. פחות הצהרות ויותר רצון למצוא את המכנה המשותף, את הפתרון העתידי.

המסר העיקרי שקלטתי מהכנס הוא ברצון להתמקד בבעיות הקשורות למצבם העכשווי של הערבים אזרחי המדינה ולא לשים את מלא האנרגיה הפוליטית במציאת פתרונות אזוריים הדוחקים את נושאי השוויון בין המיעוטים. בימים אלה אני עובד על סידור ארכיון אישי של האדריכל ואיש ההגות שמחה יום טוב ז"ל (קיבוץ דליה). הרבה רעיונות ואנרגיות השקיע האיש בתכנונו של הכפר הערבי והאדרת המורשת התרבותית של האסלם. לא כל יום מזדמן לארכיונאי סקרן , לעיין בחומרי ארכיון הנוגעים בשורשי הבעיה והאפליה של אזרחים ערביים תושבי המדינה כאשר הדבר נוגע לתוכניות בניה ותכניות מתאר יישוביות , במרחב הכפרי העירוני של בני המיעוטים.

הבעיות שהעלה שמחה יום טוב במחקריו וכתביו עוד לפני חמישים שנה התכתבו יפה עם תכני הכנס. נושא כאוב זה של העדר הפשרות קרקע לבניה במגזר הערבי וחוסר תכנון ופרספקטיבה לאוכלוסייה הערבית הגדלה חזר בכנס ולא נתן רגיעה. הכיצד לא נבנה מאז קום המדינה שום ישוב ערבי חדש (להוציא את העיירות הבדואיות בנגב), מול 700 ישובים יהודיים שהוקמו ? אם נקלף את החגיגיות והיחסים הטובים בין המשתתפים, נמצא מתחת לפני השטח אדמה בוערת. חשתי שאם לא ימצא פתרון מהיר והוגן לנושאי אי השוויון ובמיוחד הכרה בכפרים הלא מוכרים ובהקמת עוד ישובים ערביים והפשרת קרקעות לבנייה, המציאות הקשה הזו עלולה להתפרץ בעוצמות בלתי נשלטות. את המציאות הזאת ביקש כנס גבעת חביבה השלישי להנכיח ולהציף כשלב הכרחי בדרך לגיבוש הפתרונות עבורה והנחת תשתית מוצקה לבניית חברה משותפת בישראל. ניפגש בשטח ובכנס הבא!
מימין לשמאל: נחמה ריבלין, הנשיא ראובן ריבלין, יניב שגיא מנכ"ל גבעת חביבה, ח"כ אחמד טיבי, אבשלום וילן, ריאד כבהא מנהל המרכז יהודי-ערבי ומוחמד דרוואשה, מנהל תחום שיוויון וחיים משותפים בגבעת חביבה

יובל דניאלי – יד יערי, גבעת חביבה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קשר מתמשך | יובל דניאלי

התערוכה מתקיימת בגלריית " האטלייה של שרגא " בקיבוץ העוגן. אטלייה - מרחב תצוגה המשמר/מתעד/ומציג מיצירות האמן שרגא ווייל. שרגא ווייל ויצירתו הם מופת לדרך בה אנחנו בארכיון ובחטיבת האומנות שבה חפצים ללכת. הקשר שלנו עם יצירתו של שרגא מתפרש על עשרות רבות של שנים. בכספת הארכיון נשמר היהלום שבכתר מבחינה תנועתית, איורי "דברות השומר" ששרגא אייר בבודפשט בשנת 1946 לאחר המלחמה, כהוכחה שתנועת "השומר הצעיר" שבמסגרתה פעל, חייה ונושמת גם לאחר השואה. מבודפשט שבהונגריה נקראו שרה ושרגא ע"י פעילי התנועה באירופה לפראג, למשימת חייהם; ללוות קבוצת נערות ונערים פליטי שואה אל עבר ארץ ישראל. הדרך התארכה חודשים רבים. בעקבות לחץ של שלטונות המנדט הבריטי, נאלצה הקבוצה על ילדיה ומדריכיה להתעכב 8 חודשים בבלגיה. שם נוסדה סדנת 'תו-נו' (תוצרת נוער) ששרגא היה ממדריכיה המרכזיים. סדנה שמטרתה הייתה שיקום נפשות הנערים באמצעות יצירה. בהמשך תלאות הדרך נתפסה אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" ע"י הבריטים, שעל סיפונה קבוצת הילדים ומלוויהם עם שרגא ושרה ביניהם. הם הועברו לאי ה

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גרפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע .

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה