משיב הרוח – תערוכת אומנות של 5 יוצרים במתחם יד יערי בגבעת חביבה.

במסגרת חלוקת מלגות לעידוד היצירה מטעם קרן "חבצלת" ע"ש אריה גילת,
הפיק ואצר עתר גבע (עין שמר) תערוכת אומנות במתחם יד יערי בגבעת חביבה.
התערוכה נושאת את השם: "משיב הרוח".  כותב עתר גבע: " מטבע הלשון – "משיב הרוח" עוסק בתנועה
מחזורית קבועה מחד, ומאידך, מחזוריות שיש בה שינוי מובנה.
מעין משל  על מקומו של מעשה האומנות בהוויה הקיבוצית הדינאמית של ימינו".
האוצר אומר בדבריו הכתובים בדף הפותח את התערוכה:  "האומנות היא היכולת לעשות הנגשה  של מה שיש לך להגיד על התרבות בה אתה חי , להגיד אותה בדרך הכי אישית וסובייקטיבית" .עתר גבע בחר להציג בתערוכה חמישה יוצרים:
עמית קבסה (מגל)
מייקל קאן  (עברון)
איריס אפק (שער הגולן - פרדס חנה)
ארז חרודי (עין שמר - תל אביב)
עתר גבע (עין שמר)
זו תערוכה שעומד אחריה רעיון. תערוכה עם קונצפציה. המשתתפים בה מציבים בפני המתבונן ביצירות סוג של מראה. לעתים מראה היסטורית ולעתים מראה עכשווית. היצירות נעות בין מה שהיה למה שמתרחש כאן ועכשיו עם קשר לוגי למה שעתיד להיות...
מבחינה זו עשה האוצר עתר גבע עבודה טובה. זו תערוכה המציבה שאלות, אין זו תערוכה שתפקידה לתת תשובות או לספק שלווה אסטטית.

מבלי להפחית מערכם של שאר היוצרים  בחרתי להרחיב הפעם ביצירתו של עמית קבסה
ולו בגלל ההדים והתגובות שהיא גוררת אחריה מצד סגל עובדי הארכיון ביד יערי שנאלצים לשרות עמה בשעות העבודה, לעתים תוך מחאה על דמותה ואופייה של היצירה מעוררת המחלוקת.
לדעתי, השאלה המרכזית העומדת בפני המתבונן ביצירתו של קבסה, היא שאלת המנהיג ועדת המונהגים על ידו. לאחרונה יצא לאור ספרה החשוב של פרופ' אביבה חלמיש "האדמו"ר ממרחביה", בו מנסה חלמיש לפצח את חידת מנהיגותו של יערי.
האוצר בחר למקם את יצירתו של עמית קבסה מקיבוץ מגל  במרכז מתחם יד יערי. עצם בחירת יד יערי כמרחב לתערוכה נושא עמו מטען אמוציונאלי וקונצפטואלי. "יד יערי" נושא את שמו של מנהיגה ההיסטורי של השומר הצעיר , הקבה"א ומפ"ם - מאיר יערי. ב"יד יערי" נמצא ארכיון השומר הצעיר בו אצורה ההיסטוריה התנועתית לדורותיה, היסטוריה  בת מאה שנים.   
במרחב האידיאולוגי המורכב והטעון הזה הקים עמית קבסה מיצב שבמרכזו אנדרטה של דמות העשויה בחתיכות בד, טלאים צבעוניים התפורים בעבודת יד מיומנת , בובת ילדים ענקית הנושאת בחיקה את תינוקה ומתנשאת לגובה של שתי קומות הבית , למעלה משלוש וחצי מטר. הדמות הגרוטסקית, נטולת כריזמה עומדת על פודיום רעוע עשוי ממשטחי עץ גסים העומדים על צמיגי רכב שחורים; ניגוד משווע לאנדרטאות הברונזה והשיש של קיסרים וגנרלים מנצחים הפזורים בכיכרות העולם. למרגלות האנדרטה פזורות עשרות דמויות קטנות מבד, המזכירות בחזותן את הדמות המרכזית הגדולה. המיצב כולו יוצר אצל המסתכל בו  תחושה קמאית, מיסטית , פרימיטיבית, של אמונה אלילית מאגית בה הדמות המרכזית הוא קוסם השבט, איש הכוח והיכולות, זה המחזיק בזרועותיו תינוק בן יומו, ועלול כל רגע להשליך אותו מטה ממרום גובהו אל עדת הבובות הפזורה למרגלותיו.
אומנות איננה באה לרצות את חוש האסטטיקה הקלאסית שלנו, את מה שנקרא, אומנות יפה. אומנות לדעתי תפקידה בין היתר "להפר את שלוות הנמים את שנתם".  לפתח דיאלוג, לפתוח אפשרויות של הליכה רבת כוונים, לעורר וויכוח פנימי וחיצוני.

אני מצאתי בדמות הענקית הזו סוג של סאטירה על מקומה של המנהיגות ההיסטורית מקץ שנים. מנהיגות המוצבת ב"כיכר הארכיון" דמות המתיימרת לשלוט ולהדריך, לכוון ולחרוץ גורלות דמות ענקית שאיננה אלא בלון נפוח עשוי מטלאים. דמות שכל רגע עלולה לקרוס בקול רעש אדיר. דמות  בת חלוף שכל מנהיגותה איננה אלא העמדת פנים, בלוף עצמי, שאלה הסוגדים לה מלמטה עדיין לא מודעים לשקר שבה.

מכוון שהפרוש שלי ליצירתו של עמית קבסה הוא פרוש אישי שלי שאיננו מחייב את האמן, הלכתי אליו  כדי לשמוע ולהבין מה יש לו להגיד על יצירתו זו.

עמית רואה בדמות הגדולה את הבבואה של עצמו. את דמות המאמין ובו זמנית את דמות הגורו. דמות הזועקת להכרה ולגיטימציה. ראו כמה שאני נוכח!  דמות פרדוקסאלית המייצגת בו זמנית את דמות הגיבור והאנטי גיבור. האיש הגדול מבטא כמהה לאקסטאזה , לאושר.  הוא בנוי מניגודים פנימיים. עמית מספר שדווקא יצירה זו מתכתבת עם הריאליזם הקיבוצי נוסח יוחנן סימון, איש שעל ראשו כובע טמבל  והוא מחזיק את ילדו בחיקו. "שבת בקיבוץ".  עמית שואף לייצר אומנות בגובה העיניים. לדעתו דווקא הציור הקלאסי הדורש הקפדה ומיומנות אין קץ, נושא עמו גאווה והתנשאות.
עמית הוא אמן במשרה מלאה. כל יום הוא חייב להיות בסטודיו וליצור.   Nulla Dies Sins Linea"אין יום ללא קו" אומר הפתגם הלטיני. הוא ניגש ליצירה ללא ידיעה ברורה מה הוא הולך לעשות. הדברים נקבעים תוך כדי יצירה תוך כדי תנועה... אין ביצירתו תכנון מראש. הוא מגדיר עצמו כבעל מלאכה, שהעמלנות היא חלק ממנה. עמית רוצה להרגיש לא בטוח בזמן היצירה, לטפל בחומרים שהוא איננו שולט בהם. לרכוש מיומנויות תוך כדי יצירה ולא לפניה.
לעתים החומר מוביל את האמן ביצירתו , לעתים הרעיון של היצירה רותם אליו את החומר. הוא ניגש למסע היצירה כהרפתקה אחת גדולה. חז"ל אמרו: "נעשה ונשמע" , עמית קבסה ממש אמרה זו מדעת.

שאר ארבעת המשתתפים ראויים בהחלט להתייחסות נפרדת, אולי בהזדמנות אחרת.
יחד עם זאת אציין שמייקל קאן בתצלומיו שנעשו בפיתוח מיוחד שהומצא על ידו, מביא אלינו את שלוות "החווה" הכפרית נטולת הדאגות והאסונות. מתקבל הרושם שהפסטוראליות השקטה צולמה אי שם במחוזות נטולות דאגה קיומית. ואולי זה "השקט שלפני הסערה" ?  לעומתם, תצלומיו הריאליסטים-דרמטיים  של ארז חרודי (בן עין שמר) מתארים פועלי בניין בת"א, (פלשתינאיים ורומנים) הנושאים עימהם את מה שעלול להתרחש  ולא רק תאור מצב קיים... חרודי בחר להראות לנו פוזות של פועלים המזכירים לי את הפוזות של החלוצים נושאי המקוש והטורייה משנות העשרים והשלושים. תצלומיו של חרודי נשקפים אלינו מתוך מרקע הטלוויזיה כמקבץ של שקופיות.
שני הצלמים מביימים את תצלומיהם בקפידה יתרה.  
איריס אפק (בת שער הגולן ותושבת פרדס חנה כיום), נושאת בזיכרונותיה את עקבות הלינה המשותפת (נושא שטופל רבות בשנים האחרונות). היא מציירת לינה משותפת של ילדי עובדים זרים, הנמים בצפיפות בצוותא על מזרונים המונחים על הרצפה בחדר דחוס.

עתר גבע הביא לפתחו של יד יערי למרגלות המדרגות העולות לדלת הכניסה את אתר הניסויים הפרטי שלו בנושא אצות מים בתהליך שכפולם. העמדת היצירה בפתח הבית באה להדגיש את הרעיון שכל העולם איננו אלא שדה ניסויים אחד רחב.

"משיב הרוח"  איננו רק כותר הבא לציין את מחזוריות החיים בטבע ובאדם.  כדי לנוע קדימה זקוקים אנו לרוח. השאלה העומדת לפתחנו היא מי הוא זה שישיב את הרוח, ואיזו רוח ?


                                                        יובל דניאלי

רשימת כל המאמרים

"אוסף איתמר" – לזכרו של איתמר רשף "אורות וצללים" באמנות – דברים לחג האורים "בחצר הקיבוץ". "דברות השומר" "והייה הנטע לאות ברית בינינו ובין הארץ הזאת" "יומן אחווה" 1927-1920 "לא עיר לא כפר" מחשבה אדריכלית להווה. "מדורת השבט" "מודעה למועד" - אוסף כרזות חג בקיבוץ רמת יוחנן "מסביב יהום הסער" "מתנוסס הנס על תורן" – על דגלי השומר הצעיר במלאות מאה שנים לתנועה 1967 אומנות שעת מלחמה אבד לי רע אביבה אופז אביטל גבע אדריכל בונה תרבות אומנות במלחמה - שלושים שנה למלחמת לבנון הראשונה. אופוריה מלא המשכן אופק חדש לאופקים חדשים אור הנר המבצבץ ועולה מבין סדקי האוהל אמנות במרחב הציבורי הקיבוצי אמנות החיים אפמרה אראלה הורוביץ ארבעה יוצרים - המאחד והשונה שביניהם אריה אהרוני אריה רוטמן ארכיונו של מועמד לבגידה אשר בנארי אתר שיירת יחיעם בונים את ישראל בועז טל בין ג'וערה לעין השופט בין להבות "סטולין" למגילת רות בעקבות תערוכתו של עמרי טלמור בשיר ובחרט בתנועה מתמדת גבעת חביבה גבעת חביבה כיום – דף להפצה בעלוני הקיבוצים גורם אנושי גלויות הועד למען השלום בישראל גרפיקה קיבוצית דליה דנון דן אמיתי האדריכלות של מנחם באר האין סוף של המינימליזם האיש שלא הלך ב"תלם" האם קיימת גרפיקה קיבוצית האמן הקיבוצי ודרכו אל הגרפיקה הארכיון מבקר בתערוכה הגדת התשעים הגדת פסח קיבוצית הדגל האדום כאיקון אומנותי. הדימויים החזותיים שבהגדה- פתיחות מול סגירות. הזבוב על קיר ילדותנו החטיבה ההסטורית בחבצלת הטעם הקיבוצי הידיד של השדות החרושים הכרזה המאוירת המוזות לא שתקות יובל דניאלי המילה לא שוכחת המפות של נועם רבינוביץ המקצוע: גרפיקה הסמל הגראפי של הקיבוץ הסמל הקיבוצי הפעלה הציירת שלא התעלמה מהחלשים הקורא בקפה הקיבוץ בתרבות ובחברה הישראלית הקיבוץ כמותג פרסומי הקריקטורה הקיבוצית הקריקטורה הקיבוצית. הרהורי ארכיונאי מתעד הרפת כמשל - הרהורי חג הביכורים השנים המופלאות של "הפועל המעפיל". חג עצמאות חג פורים חדר אכילה ובליבו חומה טולי (שאול) באומן טנק מצופה בנצנצים. (על דמותו של צה"ל בגלויות ברכה לשנה טובה) יד יערי יד יערי יום יום יד שניה יובל דניאלי יוחנן סימון יוסי וסיד – נופי אשליה אורבניים יניב שפירא יסטוריה במבט אדריכלי ישראל פיינמסר כנס גבעת חביבה השלישי לבנות ולהיבנות בה לוח המודעות הקיבוצי ליאון המדפיס לירות בתוך הנגמ"ש למראית עין למראית עין – ספר צילומים חדש למתי חלילי. מאיר דרום – צילומים מארץ סין – תערוכת צילום באולם המופעים בעין השופט מועצה אזורית מנשה מנדל שרל מסע לאין קץ מעגלי שייכות מצעד השומריות מרכז אמנות גבעת חביבה מרכז אמנות משותף גבעת חביבה משה לפידות משכן לאמנות בעין חרוד מתחת לפנס מתחת לפנס 5 נפתלי אופנהיים נשף מסכות נתינה שכל כולה קבלה סמל חג הקיבוץ סמלי עצמאות עינת אמיתי עלוני קיבוץ עלי אלון עמי ואלך ענת לידרור פבל וולברג פורים פורסים פרופ' גילה בלס צבע משותף – אומנות פלסטית במרחב הציבורי הקיבוצי צוותא צילה ליס צילום אדריכלי קיבוץ הזורע קיבוץ נחשון קפריסין ראוותנות מול צניעות ראוף אבו – פנה רדכי אמיתי רודא רודא ריילינגר רוני רכב רלי אברהמי שבועות שדות שבעמק שושנה לב שי לילדנו שלוש הגדות מיוחדות לפסח שם מלחמה משתוללת כאן שותלים ורוקדים. שמואל מסטצ'קין שמחת המעשה תבנית נוף שדותיו – מחווה אומנותי לחג הביכורים תמיר קרתא תערוכה תנועתנו בקפריסין תערוכות תפריט פועלים תרבות וחברה

Google+ Followers