שדות שבעמק

 
תערוכת צילומים - משה לפידות
לובי בית המלון  "נוף-תבור" בקיבוץ מזרע.
פתוח עד אחרי החגים.
אין קיבוץ ללא צלם. מראשית הקיבוץ היה התיעוד חלק מהפרויקט הקיבוצי.  היו צלמים טובים וידועים ברבים  והיו צלמים שהיו אלמוניים לאלה שמחוץ לקיבוץ. דבר אחד משותף היה לצלמים חברי הקיבוצים, ההבנה שהם מצלמים היסטוריה והם חלק ממנה, והם בונים זיכרון לדורות הבאים.
צלמי דור המייסדים שרבים מהם נשארו אלמונים, הרבו לשתף את הציבור בתצלומיהם באמצעות שבועון הקבה"א ה"השבוע". הצילום היה למאמר. דרכו הם ביטאו את היש הנרקם והנבנה, ולעתים גם ביטאו דרך הצילום ביקורת . 
היה זה תיעוד בשחור לבן, באמצעים צנועים. הצלם היה בראש וראשונה חבר קיבוץ שבשעות הפנאי צילם. בשונה מהצייר הקיבוצי עתיר המעמד והזכויות, היה הצלם במעמד של "חובב" שמצלם בזמנו.  ציירים רבים מצאו עם הזמן את מקומם כמורים לציור בבית הספר הקיבוצי (המקומי והאזורי). הצילום לא היה מקצוע נלמד בבתי הספר, הוא גם לא נתפש בראשיתו כאומנות נטו, אלא כתחביב נלווה, בעל יעוד מוגבל של תיעוד אירועים ואנשים במרחב הקיבוצי, שלרוב לא עומדת מאחוריו יומרה אומנותית. הייתי ממשיל את הצילום דאז "כאילוסטרציה" לאמת החיים. לא כזו המתיימרת ליצור חיים משל עצמם. כך לפחות  נתפס הצילום  בתודעה המקומית. "יש פרויקט בוא תצלם".                        
 
בשנות השישים אנחנו פוגשים את הדור השני של צלמים שנולד בקיבוץ וצמח עמו. הוא נושא עמו עדיין את תפיסת הצלם המתעד , אך לפתחו נושבת כבר רוח חדשה...
משנות השישים לכמה שנים משמש משה לפידות כצלם ב"השבוע" בקבה"א  (העורך הראשי : אריה פלגי).   בהמשך הזמן נעלם מתודעתי הצלם משה לפידות (צילום משל משה לפידות הופיע בספר צלמי הקבה"א "מבית מכל הארץ" – הוצאת על-המשמר 1971) .  פתאום דממה מצלמתו ללא הסבר.
כאשר קיבלתי הזמנה לראות את תצלומיו העכשוויים של משה לפידות, הסדורים בתערוכה לכבוד יום הולדתו השמונים, סקרן אותי לראות את הדרך שמשה עבר מתצלומי השחור לבן בשרות  "השבוע" עד ימנו אנו. באותה עת של שנות השישים שמש משה לפידות גם בתפקיד של מזכיר ארגון צלמי התנועה.

נפגשנו בלובי של בית המלון "נוף תבור" בכניסה למזרע, שם ממוקמת התערוכה של משה, שכל כולה שדות שבעמק .  הצילום המוצג בתערוכה לגבי משה לפידות הוא מהפכה טכנולוגית. מצילום אנלוגי בשחור לבן שהיה לרוב צילום תיעודי בשרות התנועה או הקיבוץ, בו עליו כמצלם לפתח לרוב בעצמו את תשלילי תצלומיו, "בחדר חושך", באמבטיות גדולות טבולות בחומצות ומי שטיפה, עבר משה לצילום דיגיטלי ונגיש יותר לביצוע. הצילום בתערוכה מלא בצבעוניותו, מודפס על קנבס בעל סטרוקטורה עדינה שמוסיפה לתחושת חומריותו של השדה המצולם. ישנו דבר בולט אצל משה לפידות ששום מעבר טכנולוגי לא יכול לו, וזה בחירת הנושא (שדות) ומסגרת הצילום (הקומפוזיציה). משה בוחר לצלם בקפידה ללא מקריות מזדמנת את יופי שדות קיבוצו שבעמק יזרעאל עמהם נפגש בהליכותיו כגמלאי  שומר כושר וחיוניות.   

משה בן הקיבוץ נולד בשנת 1938.  " הצילומים הם אהבת חיי מגיל עשר". מספר משה בגאווה וסוקר בפני את שנות עיסוקו כצלם. בשנות השישים גויס לפעילות כצלם ב"השבוע". זכורים לו אירועים אליהם הגיע עם מצלמתו בשליחות השבועון כמו זה של ההפגזה הסורית ותוצאותיה על קיבוץ דן טרם מלחמת ששת הימים.  משה אהב לשהות עם האובייקטים המצולמים, זה לא לצלם וגמרנו. אלא להיות חלק מההוויה המצולמת. ללמוד אותה ולהבינה. כדוגמא הוא מספר שכאשר צילם את ילדי גן מזרע ("הגן שלנו" "השבוע" 3.12. 1965) הוא שהה עמהם שלושה ימים רצופים. הצילומים מלווים מעגל חיים שלם של ילדי הגן, מסיפור המטפלת, שעת ציורי ילדים ומשחקיהם ובהמשך, תסרוקת לילדות הגן עד נשיקת לילה טוב של אבא בלינה המשותפת. הצילומים הופיעו על שני עמודים  כסדרה של תצלומים.   ארבע שנים לאחר מכן  אנחנו מוצאים סדרת המשך "בהשבוע" (24.1.1969) הנושאת את השם: "כל ילדי מזרע".  על כפולת עמודים,  צלם משה כ – 140 ילדים;  מגיל הצריחה הראשונה ועד המוסד החינוכי. לא סדרת ילדים מסורקים של תמונת מחזור , אלא תמונות של מצבי רוח...
בשנת 1968 נבחר משה למזכיר קיבוץ, ומאז נשאב אל מרחב העשייה הציבורית ולקח פסק זמן מהצילום לאורך 35 שנים!  היה איש חינוך ומורה. אך עיקר שנותיו הוקדשו להנהלת חשבונות של הקיבוץ, בה שמש בתפקיד החשב הראשי של הקיבוץ. לאחרונה חזר אל אהבתו הראשונה מגיל עשר –הצילום!  עוזרת לידו ומאוד מפרגנת שותפתו לחיים עירית לפידות שהיה לה יד בהפקת התערוכה והספר הנלווה לתערוכה.  

משה אוהב לטייל בשדות. חש  שייך אל הנופים העוטפים את ביתו. מעולם לא היה איש  מחרשה, אל לווה במבטיו את התפתחות החקלאות לאורך עונות השנה. מזריעה עד קציר. התערוכה מלווה באלבום דיגיטלי ממנו נבחרו  התצלומים לתערוכה. לא פשוט לחזור לאחר פסק –זמן כה גדול. קפיצה של דור טכנולוגי וקונצפטואלי. משה נשאר בצילום הישיר, הפשוט, המראה לצופה את בחירת הצלם ללא  התערבות ממוחשבת מבלבלת. נוף אגררי יפה  בו מנגיש הצלם בצוותא את הפרט והשלם. את שדה החמניות הרחב והגדול ואת הפרח הבודד בו ניתן לספור כל גרעין חמנייה בנפרד... משה אוהב את רסיסי המים המתקבלים בהשקיית השדה ויוצרים  מסך שקוף ועדין דרכו ניתן להביט על יופיים של גידולי השדה. תצלום של מטוס ריסוס צהוב  בפעולה , צולם מזווית נמוכה, מהקרקע כאשר המטוס נוסק אל על ומשאיר אחריו שובל רחב של חומרי ריסוס הנוגעים בשדות. תצלומיו של משה  יוצרים נראות לירית אימפרסיוניסטית  באקלים שהם משרים על המתבונן.  הצלם משחק במבנה הקומפוזיציה שלו בין קווי אופק מתוחים מקצה אל קצה לבין רמיזות לקווים אנכיים. ופרספקטיבה ההולכת אל נקודת מגוז באופק. משה שומר בקנאות על "שביל הזהב" הקלאסי בבניית הקומפוזיציה.  אני קורא בעיתונות על משבר החקלאות בארץ, על מחסור במים, יותר על האין מאשר על היש. תצלומיו של משה הם שיר הלל לחקלאות במיטבה.

 "שנים רבות אני הולך בשדות, הפרוסים כפסיפס צבעוני מאחורי הבית שלנו. אני יוצא אל המרחב הפתוח, וברוב הימים המצלמה איתי. בכל יום השדה נראה לי שונה: חילופי מזג האוויר ותנועת העננים בשמיים, קרינת השמש המשתנה בבוקר  בצהריים ובערב, ובעיקר חילופי עונות השנה, הם שצובעים את השדות באלפי גוונים של אור וצבע: בחום וירוק, בִצְהוב  חמניות, בִזְהוב התירס ובֶלובן הכותנה הבוהק. אני מביט בשדה מכל כיוון ומכל זווית אפשרית, ומקצהו, באופק, ניבטים אלי הרי נצרת, התבור, גבעת המורה וגבעת תל-פאר הקרובה עם הדרך המטפסת אליה; אלו מרחבי העמק שאותם אני כל כך מתרגש לצלם." (מתוך דברי הסבר שכתב משה לפידות לתערוכה) .
כאשר נפרדתי לשלום ממשפחת לפידות, התחזקה בי האמונה  שהגיל והיציאה לגמלאות אינם מעצור לחלומות וליצירה, להפך,  הם הזדמנות מחודשת לאהבות ישנות.
יובל דניאלי יולי - 2018

רשימת כל המאמרים

"אוסף איתמר" – לזכרו של איתמר רשף "אורות וצללים" באמנות – דברים לחג האורים "בחצר הקיבוץ". "דברות השומר" "והייה הנטע לאות ברית בינינו ובין הארץ הזאת" "יומן אחווה" 1927-1920 "לא עיר לא כפר" מחשבה אדריכלית להווה. "מדורת השבט" "מודעה למועד" - אוסף כרזות חג בקיבוץ רמת יוחנן "מסביב יהום הסער" "מתנוסס הנס על תורן" – על דגלי השומר הצעיר במלאות מאה שנים לתנועה 1967 אומנות שעת מלחמה אבד לי רע אביבה אופז אביטל גבע אדריכל בונה תרבות אומנות במלחמה - שלושים שנה למלחמת לבנון הראשונה. אופוריה מלא המשכן אופק חדש לאופקים חדשים אור הנר המבצבץ ועולה מבין סדקי האוהל אמנות במרחב הציבורי הקיבוצי אמנות החיים אפמרה אראלה הורוביץ ארבעה יוצרים - המאחד והשונה שביניהם אריה אהרוני אריה רוטמן ארכיונו של מועמד לבגידה אשר בנארי אתר שיירת יחיעם בונים את ישראל בועז טל בין ג'וערה לעין השופט בין להבות "סטולין" למגילת רות בעקבות תערוכתו של עמרי טלמור בשיר ובחרט בתנועה מתמדת גבעת חביבה גבעת חביבה כיום – דף להפצה בעלוני הקיבוצים גורם אנושי גלויות הועד למען השלום בישראל גרפיקה קיבוצית דליה דנון דן אמיתי האדריכלות של מנחם באר האין סוף של המינימליזם האיש שלא הלך ב"תלם" האם קיימת גרפיקה קיבוצית האמן הקיבוצי ודרכו אל הגרפיקה הארכיון מבקר בתערוכה הגדת התשעים הגדת פסח קיבוצית הדגל האדום כאיקון אומנותי. הדימויים החזותיים שבהגדה- פתיחות מול סגירות. הזבוב על קיר ילדותנו החטיבה ההסטורית בחבצלת הטעם הקיבוצי הידיד של השדות החרושים הכרזה המאוירת המוזות לא שתקות יובל דניאלי המילה לא שוכחת המפות של נועם רבינוביץ המקצוע: גרפיקה הסמל הגראפי של הקיבוץ הסמל הקיבוצי הפעלה הציירת שלא התעלמה מהחלשים הקורא בקפה הקיבוץ בתרבות ובחברה הישראלית הקיבוץ כמותג פרסומי הקריקטורה הקיבוצית הקריקטורה הקיבוצית. הרהורי ארכיונאי מתעד הרפת כמשל - הרהורי חג הביכורים השנים המופלאות של "הפועל המעפיל". חג עצמאות חג פורים חדר אכילה ובליבו חומה טולי (שאול) באומן טנק מצופה בנצנצים. (על דמותו של צה"ל בגלויות ברכה לשנה טובה) יד יערי יד יערי יום יום יד שניה יובל דניאלי יוחנן סימון יוסי וסיד – נופי אשליה אורבניים יניב שפירא יסטוריה במבט אדריכלי ישראל פיינמסר כנס גבעת חביבה השלישי לבנות ולהיבנות בה לוח המודעות הקיבוצי ליאון המדפיס לירות בתוך הנגמ"ש למראית עין למראית עין – ספר צילומים חדש למתי חלילי. מאיר דרום – צילומים מארץ סין – תערוכת צילום באולם המופעים בעין השופט מועצה אזורית מנשה מנדל שרל מסע לאין קץ מעגלי שייכות מצעד השומריות מרכז אמנות גבעת חביבה מרכז אמנות משותף גבעת חביבה משה לפידות משכן לאמנות בעין חרוד מתחת לפנס מתחת לפנס 5 נפתלי אופנהיים נשף מסכות נתינה שכל כולה קבלה סמל חג הקיבוץ סמלי עצמאות עינת אמיתי עלוני קיבוץ עלי אלון עמי ואלך ענת לידרור פבל וולברג פורים פורסים פרופ' גילה בלס צבע משותף – אומנות פלסטית במרחב הציבורי הקיבוצי צוותא צילה ליס צילום אדריכלי קיבוץ הזורע קיבוץ נחשון קפריסין ראוותנות מול צניעות ראוף אבו – פנה רדכי אמיתי רודא רודא ריילינגר רוני רכב רלי אברהמי שבועות שדות שבעמק שושנה לב שי לילדנו שלוש הגדות מיוחדות לפסח שם מלחמה משתוללת כאן שותלים ורוקדים. שמואל מסטצ'קין שמחת המעשה תבנית נוף שדותיו – מחווה אומנותי לחג הביכורים תמיר קרתא תערוכה תנועתנו בקפריסין תערוכות תפריט פועלים תרבות וחברה

Google+ Followers