דילוג לתוכן הראשי

מוטי הורוביץ איש בית אלפא – איננו

תמונה מאתר בית אלפא

מוטי הורוביץ  האיש  שמעולם לא שקט ושתק, האיש  שקולו הרעים: אני פה!  איננו עמנו עוד. אין יותר צעקות, אין יותר רעשי רקע, הבנאי הגדול של קני "השומר הצעיר" ברחבי הארץ  הלך מעמנו בקול דממה דקה לאחר מחלה קשה, בבית הסיעודי של   קיבוצו  אליו הגיע בימיו האחרונים. בן 80 היה במותו.
כאשר מוטי הורוביץ היה מגיע לישיבות בבית יד-יערי בגבעת-חביבה רעדו אמות הבניין. מוטי תרץ זאת בשמיעתו הלקויה, אני פרשתי את נוכחות דמותו הססגונית, עטורת זקן הנביא הלבן, כאות של הזדהות ושייכות למקום. למרות שאת ילדותו עבר ב"תנועה המאוחדת" בפתח תקווה ואת נעוריו הבוגרים בקיבוץ רמת-יוחנן (מכתה י') , היה מרגע הגעתו  לבית אלפא איש "השומר הצעיר" ו"הקיבוץ הארצי" בכל נימי נפשו. יותר מכל הוא היה פטריוט נלהב של בית אלפא (היה מסתובב עמי במקומות מתקופת הראשית של הקיבוץ ומספר  בגאווה והתלהבות על ההיסטוריה שלהם).
כאשר מוטי חלה הוא לא וויתר על הזיקה הגדולה שלו למעשי ידיו. בקש מאתנו אנשי הארכיון תמונות ומפות של ביתניה עלית ערש התנועה. בוקר אחד הפתיע את כולנו, כאשר הופיע ב"יד יערי" (עם ניצה אשתו, בתו ונכדו) נושא בידיו תשורה יקרה לו ולנו, דגם של אתר "ביתניה עלית " עליו שקד עמל בימי מחלתו. הגיש לנו מתנת פרידה. ידע שימיו קצובים ואנחנו ידענו שזו פגישתנו האחרונה.  הבחירה של מוטי להיפרד באמצעות סמל אוטנטי של הקיבוץ הארצי – השומר הצעיר בדמות דגם האנדרטה  עליה רשומים כל שמות קיבוצי התנועה (שמוטי הקפיד לרשמם על גבי הדגם) רגשה אותנו מאוד. מתנה המסמלת יותר מכל את זיקתו העמוקה של מוטי הורוביץ לתנועה וערכיה. חש שהוא חלק בלתי נפרד ממנה.  נזכרתי בימים הרבים שביליתי במחיצתו בסיורים משותפים ברחבי הארץ ובפרויקטים אומנותיים אישיים, שמוטי בתבונתו הטכנית  עזר לי לממש אותם (פסל הפרש בטירה בגעש – 1988, ופרויקט המגדל בסדנאות האמנים בירושלים – שנת  2000 ועוד).
מוטי הורוביץ נולד בפתח תקווה בשנת 1938. בנעוריו הגיע לרמת יוחנן שחלק מחבריו הגיעו מבית אלפא ב"טרנספר" הגדול של שנת 1941. בצבא שירת בצנחנים. עם שחרורו נישא לניצה בת בית אלפא והזוג הצעיר החליט לחיות למרגלות הגלבוע בבית אלפא. בקיבוץ עבד במדגה ולאחר זמן עבר לריכוז הבניין. במקביל היה זה אך טבעי שמוטי היזם הגדול ואיש המעשה יקבע כאחראי מטעם "חבצלת" על בנייה ואחזקה של קני השומר הצעיר ונכסי הקבה"א ברחבי הארץ. מוטי התגלה כאיש ארגון וכושר ביצוע. בשנת 1983 הוא היה אחראי על בנייתה של "השומריה השביעית" ביער אחיהוד בגליל המערבי.  היה גאה מאוד על הצלחתה ועל מתקניה הצופיים. לימים הוביל אותי ביער אחיהוד כולו עטוף נוסטלגיה וזיכרונות.  לפתע צץ צינור מים . זה מהשומריה ! קרא בצהלה, כילד שמצא אוצר. מוטי היה איש של אנשים. שומר על קשרים וטלפונים. לא מוותר על מפגשים. לא אחת ישבנו בביתו למרגלות  הגן הארכיאולוגי המטופח  ופטפטנו על העולם. צריף רכז הבניין בבית אלפא , משרדו של מוטי היה מקדש מעט לאהבותיו. לסמלי התנועה, לעורות של נחשים, להיסטוריה מקומית ותנועתית. כאשר הייתי מגיע לבית אלפא היה מופיע בסערה עם הטוסטוס שלו , כולו אנרגיות חיוביות ידידותיות.
בסיורים שלי עם מוטי בין קני התנועה חשתי את ערגתו ליהדות, את רגישותו לדת. מחד איש תנועה חילונית ומאידך מתנגן בליבו הניגון המסורתי (בביקור בערד ביקש לאכול במסעדה יהודית כשרה נוסח חסידי ברסלב). מוטי היה אדם עם נשמה, כזה שקשור לסמלים, חפצים , זיכרונות ומעשיות. אני זוכר סיור ברחוב ילדותו בפתח תקווה, ידע לספר על כל חנות, על כל עץ על כל חלון. הכיר  אפילו אנשים מפעם. כאשר הגענו אל הקן הגדול בערד סיפר על תולדותיו והשאיפות של קן גדול ותוסס חיים. בירושלים בשכונת גונן זה כבר סיפור אחר, השכונה כולה הייתה מעורבת בפרויקט.  ביבנה שער הקן היה סגור ומוטי בקלילות של נער צנחנים טיפס על החומה ופתח את השערים. בקן כפר סבא התרגש לראות פעולת תנועה של  נערים ונערות לבושים  בחולצות שומריות. לא וויתר על צילום משותף עם החניכים.  בצוותא תל אביב שגם בבנייתה היה מעורב, נפגשנו עם לולה אשר על הבית. מוטי היה מלא סיפורים כרימון. כל מקום והסיפור שלו. כזה היה מוטי הורוביץ איש של בנייה ואיש של סיפורים. על הגלבוע הקים מתקן של האכלת תנים ושועלים כדי שלא ירעבו. היה עולה במעלה ההר ומביא להם פת של לחם, גם להם הקים קן שומרי...  
אני בטוח שלחברי בית אלפא יש הרבה מה להוסיף ולתאר, הוא היה האיש שלהם. אני הייתי אורח לרגע, אבל בזמן הקצר יחסית שהכרנו הוא ידע לתת את מלוא תשומת הלב והחברות.
עם ניצה, הילדים, המשפחה, ידידיו הרבים וקיבוץ בית אלפא  אבלים אנחנו  בקבוצת "חבצלת" על לכתו של ידיד ושליח התנועה. זכרו עמנו חרוט במעשיו.


יובל דניאלי. מאי 2018.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קשר מתמשך | יובל דניאלי

התערוכה מתקיימת בגלריית " האטלייה של שרגא " בקיבוץ העוגן. אטלייה - מרחב תצוגה המשמר/מתעד/ומציג מיצירות האמן שרגא ווייל. שרגא ווייל ויצירתו הם מופת לדרך בה אנחנו בארכיון ובחטיבת האומנות שבה חפצים ללכת. הקשר שלנו עם יצירתו של שרגא מתפרש על עשרות רבות של שנים. בכספת הארכיון נשמר היהלום שבכתר מבחינה תנועתית, איורי "דברות השומר" ששרגא אייר בבודפשט בשנת 1946 לאחר המלחמה, כהוכחה שתנועת "השומר הצעיר" שבמסגרתה פעל, חייה ונושמת גם לאחר השואה. מבודפשט שבהונגריה נקראו שרה ושרגא ע"י פעילי התנועה באירופה לפראג, למשימת חייהם; ללוות קבוצת נערות ונערים פליטי שואה אל עבר ארץ ישראל. הדרך התארכה חודשים רבים. בעקבות לחץ של שלטונות המנדט הבריטי, נאלצה הקבוצה על ילדיה ומדריכיה להתעכב 8 חודשים בבלגיה. שם נוסדה סדנת 'תו-נו' (תוצרת נוער) ששרגא היה ממדריכיה המרכזיים. סדנה שמטרתה הייתה שיקום נפשות הנערים באמצעות יצירה. בהמשך תלאות הדרך נתפסה אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" ע"י הבריטים, שעל סיפונה קבוצת הילדים ומלוויהם עם שרגא ושרה ביניהם. הם הועברו לאי ה

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גרפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע .

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה