לתולדות הגדת פסח קיבוצית - מחווה למרדכי אמיתי

כתוב בהגדה: "כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח". ואני אומר : כל המרבה לספר בתולדות הגדות הפסח הקיבוציות, עד כמה וכמה...
ואכן, מלבד התנ"ך כמדומני אין בספרות היהודית והעברית חיבור שיצא בכל כך הרבה
מהדורות שונות ומגוונות כמו אלה של הגדת הפסח. מכוון שיש בעם ישראל העכשווי כאלה הפועלים להשכיח ולגמד את פועלה ועשייתה של התנועה הקיבוצית למען תחיית תרבות עמנו בארץ ישראל, חובה עלינו לחזור להדגיש ולספר כי גם בנושא הגדת הפסח יש להתיישבות הקיבוצית מקום של כבוד בפנתאון החגים היהודי והישראלי. נזכיר את מתתיהו שלם (רמת יוחנן) , יהודה שרת (יגור) אריה חצור (גבעת ברנר) מרדכי אמיתי (שריד) ורבים מצוינים נוספים.  בכל קיבוץ וקיבוץ היו יוצרים מקומיים שהוסיפו אבן על אבן למסורת החג הקיבוצית; קשטים וציירים, אנשי תיאטרון, מחול, נגינה וזימרה. מעצבי טקסים וטקסטים, אנשי עט ומילה, ומעל כולם עמך קיבוץ, טף ומבוגרים, נוער וקשישים. כולם הוסיפו לחג מכישרונם וסבלנותם. כי פסח הוא חג שאסור להיכשל בו.  נאמן לנאמר "כי בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא היה במעמד כתיבת ההגדה הקיבוצית הראשונה. אני הצעיר נולדתי בדיוק בשנה בה נולדה הגדת הפסח התנועתית הראשונה, היא הגדת פסח של הקיבוץ הארצי (1943). המיילד המרכזי של ההגדה, זה שהגה ופעל למימוש הרעיון של הגדה תנועתית מרכזית  היה איש העמק חבר שריד, מרדכי (וורהפט) אמיתי.
מרדכי נולד בבסרביה בשנת 1914 ונפטר בקיבוצו בשנת 1993. בילדותו עבר עם הוריו לרומניה ושם הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" . בשנת 1935 עלה לארץ ישראל והצטרף לקיבוץ שריד. בשנת 1943 הצטרף למערכת היומון "משמר" והיה לימים עורכו הראשון של מוסף הילדים "משמר לילדים". מלבד פעילותו הספרותית הענפה ב"ספרית פועלים" זכור מרדכי אמיתי בעיקר כמי שהקדיש שנים רבות מחייו לניסיון לחדש את ההגדה המסורתית של פסח ולתת לה צביון חילוני חלוצי מודרני. ההגדה הראשונה שמרדכי אמיתי ערך והוציא בקיבוצו שריד הייתה צנועה, נעדרת איורים ומודפסת בשיטת הסטנסיל.  היא הופקה בפסח תרצ"ח (1938) וכהגדרתו שלו עצמו הייתה "מעין הגדה". מרדכי  הבין שזו עדיין לא הגדה שאפשר להתהדר בה בשם המחייב "הגדה של פסח". בדברי המבוא להגדת שריד הראשונה נכתב:                                        "ניסינו למצוא צורה מיוחדת לחגיגה זו שתהא דומה במקצת לאותה הצורה המסורתית הנאה והנעימה של "כולנו מסובין". ואם נרצה לחוג את המועד הזה מדי שנה בשנה יש להגדיר את אופיו , הגדרה מסוימת; לא חג המצות כי אם חג החרות, כי לא די לספח תרבות לאומית מעמדית רק במסגרת ההווה לקראת העתיד, אלא יש גם לינוק משורשי העבר". לקראת סיום ההקדמה להגדה קובע המחבר: "החג הזה מסמל את החוליה הראשונה במלחמת השחרור הלאומי והסוציאלי של עם ישראל ומבחינה זו הולם הוא גם את רוחנו אנו". 
מרדכי אמיתי מכניס להגדת שריד פרק מאוד משמעותי בהגדות הקיבוציות לדורותיהם, את פרק האקטואליה.
מה נשתנה השנה הזאת בשריד ? משיב הכתוב בהגדת הקיבוץ: "ההישג החשוב ביותר השנה הוא הכביש שחנכנו אחר עשר שנים של טלטולים ותלאות בדרכים משובשות. הקימונו מתבן חדש, לול – ארמון לתפארת, נפחיה בנינו, רכשנו מכונות חקלאיות חדישות לעבודה בשדה ובכרם". ומסיים הכותב:  "ועל כולנו זכינו השנה בהקמת הבניין המשוכלל והיפה – בית התינוקות".
לאחר מכן מוזכרים שמות התינוקות שנולדו השנה (מנהג שחוזר בהגדות הראשונות של שריד).  ההגדה הראשונה של שריד משלבת בתוכה את סיפור יציאת מצרים בהסתמך על המקורות המקראיים ובשפתו של מרדכי אמיתי.
גם בסיפור יציאת מצריים משלב המחבר את המאבק על זכותנו על הארץ.
"דם ותימרות עשן... ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי!".  ההגדה המחזיקה בסך הכול עשרה עמודים קטנים, מסתיימת באזהרה למבקשי נפשנו: "ביום זה יעמדו לדין כל אותם העריצים והעושקים בכוח, הרוצים לגזול לבני האדם את הזכות לחיות, לחשוב ולפעול לפי מצפונם. זהו מובנו העמוק של חג החרות".
הגדת שריד הראשונה נעדרת התייחסות לאביב . לשירת השדה, ליצירה. זו הגדה המנסה לצקת מחדש מקצת מסיפור הטקסט המקראי ולטפל במציאות בארץ ובזו המבשרת את בוא הפורענות בעם היהודי באירופה.
מדוע נכתבה הגדת שריד ?
הגדת שריד 1940. אירו: דן אמיתי
מרדכי אמיתי מספר בעצמו שבראשית שנות השלושים לא היה סדר פסח בקיבוץ. לכל היותר באחרון של פסח בשוב החברים מחופשותיהם , היו מתכנסים ועורכים  "מעין סדר" שבמרכזו פרודיה היתולית אקטואלית על ההגדה. רק משגדלו קצת הילדים היה צריך לקיים בהם את המצווה "והגדת לבנך". מההגדות הראשונות נשמרו עקרונות של דפוסים וסמלים מסורתיים בצד יציקת תוכן אקטואלי בהם. מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט , הספר הלבן, המאבק על עלייה והתיישבות סיפקו חומר אקטואלי  להגדה. החרדה לגורל הגולה עם התרחבות שלטונו של היטלר באירופה בסוף שנות השלושים , מוצאת את ביטויה כבר בהגדות הראשונות, ומגיעה לשיאה בהגדה של 1945 פסח אחרון לשנות המלחמה. הגדת שריד משנת 1939 זו ההגדה השנייה במניין הגדות הקיבוץ, מוסיפה אל מעצביה ועורכיה את אחיו הצעיר של מרדכי את דן. דן הוא זה שמוסיף איורים להגדה כדי להוסיף לה חן ועניין. האיורים נעשו בשיטת חריטת הסטנסיל, עם הקשיים והמגבלות של טכניקה זו.
גם הגדה זו רוויה באקטואליות חלוצית נוסח שריד. איור של דן אמיתי מבשר את העתיד לבוא. מתחת לפסוק "שפוך חמתך"  נראית דמותו של היטלר המצדיעה במועל יד מעל גבי כדור הארץ הבוער אל מול צבא המגל והפטיש. 
הגדת 1940 גדולה יותר ועשירה יותר באיורים ותוכן. גם בה כמו בקודמותיה מרובה האקטואליה והמאבק לעליה והתיישבות (ציון שמות הקיבוצים שעלו על הקרקע ומקומם על מפת הארץ), לצד מאורעות האימה באירופה. את ההגדה מסיימת קריאת יזכור (מתוך קימה) : "יזכור עם ישראל את בניו המומתים קורבנות ממשלת זדון אשר נשפך דמם בידיים  טמאות על ארץ טמאה".
הגדת תש"א (1941) מרמזת בתכניה על הגדת התנועה העתידה להיכתב בעוד שנה. יותר ויותר פסוקים וציטוטים המופיעים בהגדת הקבה"א. עדיין לא משנה סדורה כפי שהגה אותה לימים מרדכי אמיתי, ניצוצות ורמזים כן...
דן הצייר מרבה באיוריו לתאר את מגדל המים של הקיבוץ, את האוהלים והצריפים, את השדות והטרקטור החורש בהם. איור של ספינה המפליגה למולדת, וגם קבר רחל ותותחי מלחמה. "פסח שני הוא זה לנו אשר נחוג אותו תוך סערות מלחמה. שוב בוקעים מצהלות אויב הקרב אל שערי ארצנו, ושמינו קודרים שבעתיים. כי החלה ההתאבקות הגדולה לחיים ולמוות אשר יוכרע גורלנו ומי נביא ויגיד עתידות - הלשבט או לחסד ?" כדי להשאיר מקום לאופטימיות ותקווה היא מסתיימת בשירם של יעקב אורלנד ודוד זהבי "אנחנו שרים לך מולדת ואמא את שיר השירים לעמל. כל עוד האש בלבנו פנימה, מפינו שירך לא יחדול". את השיר כמובן מעטר מימנו מגדל מים ומשמאלו עץ דקל. בתווך נוף הקיבוץ, עם בית הקומותיים.(עליו כתב רפי רוזן ז"ל את ספרו המקסים "בית הקומותיים נושם") .
בשנת 1943 תש"ג נוסדה הגדת הפסח התנועתית. ההגדה אוירה ע"י רות שלוס שהייתה בעת ההיא בגרעין בקיבוץ מרחביה שלימים הקים את להבות הבשן.  רות גמרה את לימודי האומנות בבצלאל. בית הדפוס התנועתי היה במרחביה. מרדכי שמע על הציירת הצעירה והמוכשרת והזמין אותה לאייר את ההגדה הראשונה של הקבה"א. רות סיפרה כעבור שנים רבות שבקשה זו  הייתה זרה לה. רות שלוס גדלה בגרמניה  בבית מתבולל כך שהמסורת היהודית הייתה רחוקה ממנה. ובכל זאת ניסתה להתמודד עם האתגר. עד שבהגדה של שנת 1945 החליף אותה לבקשתה צייר אחר המקורב יותר למקורות ולתרבות היהודית השורשית.
שער הגדרת הפסח הראשון של הקיבוץ הארצי.
איור: רות שלוס
היה זה אברהם (טושק) אמרנט מקיבוץ מזרע.
הופתעתי לראות שקיבוץ שריד אמץ לעצמו את הגדת הקבה"א הראשונה (משנת תש"ג) בעריכת מרדכי שהוסיף בעמוד כ"ז  דף מקומי מיוחד המתייחס לשריד בלבד. הסתבר שמרדכי בזמן הדפסת ההגדות בדפוס התנועתי במרחביה "שתל" את הדף המיוחד לשריד בכמה הגדות....
בהגדת שריד היא ההגדה התנועתית המשופצת  נמצאו תוספות רבות נוספות בכתב ידו של מרדכי , כמו השמטות מהמקור. מה שחייב את מרדכי בהגדה התנועתית לא תפס לגבי ההגדה שיועדה לשריד. דוגמא מיוחדת שלא מופיעה בהגדה התנועתית המרכזית היא הוספת שירו של אלתרמן " בבכות ילדנו בצל גרדומים". גם פרק יזכור  נכתב במיוחד עבור אנשי שריד.
הגדת הקבה"א הראשונה מקורה בהגדת שריד. מרדכי ביסס אותה בעזרת מערכת תנועתית (אברהם אמרנט, מרדכי אמיתי, זאב בלוך, שכנא נשקס, נחום בונה, בן עמי גורדון) על ארבעה פרקים מרכזיים: אביב, יציאת מצרים, שלום וקיבוץ גלויות. הפרק שבו מתגלמת תמצית הגדת הקבה"א, כפי שהתגבשה הוא הפרק הבא "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא הוא ממצרים. לא אבותינו בלבד – אף אנו נגאלנו עמהם".(מרדכי אמיתי על הגדת הקבוץ הארצי). בתנועות האחרות ראו בהגדת הקבה"א את גילויי "הטוטליטריות" של "הקולקטיביות הרעיונית", כאשר הכל מוכתב מלמעלה. האמת היא כותב אמיתי, "שכל הגדה והגדה עברה כמה וכמה קריאות בכינוסים והתייעצויות של ועדות התרבות בקיבוצים ואנשים מביני דבר"
למרות ששנים רבות נעדר מקיבוצי סדר הפסח הקיבוצי המשותף , משפחתנו מקפידה לקרוא בסדר המשפחתי את הגדת הקבה"א כפי שהגה אותה מרדכי אמיתי.



הערות:
רשימה זו מוקדשת "לאיש וההגדה"  - למרדכי אמיתי , שזכות ראשונים עומדת לו בעיצוב דמותה של הגדת הקבה"א.  תודה מיוחדת לארכיון קיבוץ שריד על העזרה בכתיבת רשימה זו.
חמישה אמנים חברו לאייר את הגדות הפסח של הקבה"א לדורותיהם:
רות שלוס, אברהם (טושק) אמרנט, שרגא ווייל, משה פרופס, שמואל כץ.