תערוכה תנועתנו בקפריסין

יצירות חניכי "השומר הצעיר" באי הגירוש - קפריסין –  1946-1949 (מאוסף ארכיון השומר הצעיר בגבעת חביבה).

התערוכה מתקיימת בחודש נובמבר  - 2014  בניקוסיה, בחסות שגרירות ישראל בקפריסין.

מודל אניית "לנגב", קפריסין 1947

שנים רבות אנחנו חולמים "ביד יערי" על הקמת תערוכה המבוססת על סדנאות היצירה של חניכי "השומר הצעיר" שפעלו באי הגירוש בקפריסין בשנים: 1946-1949.  פרי יצירתם אצור במשך עשרות בשנים בגנזך התנועתי בגבעת חביבה. היצירות  מרגשות ואיכותיות והחשוב ביותר עומד מאחוריהם סיפור ציוני ותנועתי ייחודי שעניינו העסקה ושיקום של נערות ונערים פליטי שואה באמצעות יצירה אומנותית. הבטחות להקמת התערוכה והוצאת אלבום קטלוגי בצידה היו לנו למכביר.

ראיונות מצולמים ופגישות אישיות וקבוצתיות התקיימו בכל רחבי הארץ. כבר לפני עשור נכתב על כך בעיתונות התנועתית מתוך רמז ברור שימצא התקציב הראוי לביצוע הפרויקט. לצערי הזמן לא עצר מלכת וכמה מהאמנים והמדריכים המרכזיים, כמו רבים מהחניכים דאז  שראיינו לצורך תיעוד והקמת התערוכה הלכו לעולמם; ביניהם אמנים חשובים ומרכזיים שהשתתפו בתערוכה הראשונה בקפריסין בשנת 1947, קלמן גרוצ'ובסקי (אילון), חיים ברקני (שער הגולן), שרגא ווייל (העוגן) ושמואל כץ (געתון).

סדר עדיפויות אחר ומצוקות כלכליות דחו שוב ושוב את מימוש הפרויקט. חשוב  להדגיש שעד היום לא נעשה מחקר אקדמי מקיף על פעילות תנועת השומר הצעיר באי הגירוש קפריסין. לפני למעלה משנה אני מקבל להפתעתי טלפון משגרירות ישראל בניקוסיה. על הקו סיגל הררי אשת השגריר. "קראתי מאמר שלך באינטרנט  על סדנת "תו נו" (תוצרת נוער) שהתקיימה במחנות קפריסין. אני רוצה להרים את הכפפה ולארגן תערוכה מחומרי היצירה הנמצאים בארכיון". עוד הוסיפה סיגל הררי בהדגשה: "השעה כשרה לארגן את התערוכה ובאמצעותה להראות לנוער הקפריסאי מה היה בארצם לפני שנות דור". שמחתי על ההזדמנות  לממש סוף סוף  את התערוכה גם אם היא צנועה וללא קטלוג בפורמט אלבומי. מה שלא צלח בישראל יש לו תקווה להתקיים דווקא במקום בו התקיימה לראשונה תערוכת "השומר הצעיר" במחנה הנוער  בקפריסין. סיגל הררי הגיעה לארכיון כמה פעמים, נוצר ביננו האמון הדרוש, משרד החוץ נרתם אף הוא למשימה. נבחרו החפצים והציורים המיועדים לתערוכה ולאחר אריזתם הם נשלחו לניקוסיה.  

נסיבות אישיות מנעו ממני את האפשרות להגיע לפתיחת התערוכה בניקוסיה.  במקומי הגיע ואף דיבר בה, אהוד לייבנר מקיבוץ עין השופט שאביו יהשוע לייבנר היה סגן מנהל הג'וינט ושליח מרכזי מטעם הסוכנות והתנועה במחנות. אהוד היה ילד בן שבע כאשר הגיע עם משפחתו לפמגוסטה.

 בהתרגשות רבה הוא סיפר לי על התערוכה ואירועי הפתיחה.

אהוד הזכיר בדבריו בפתיחת התערוכה שני זיכרונות מאותה תקופה:

איור: שמואל כץ, מחנה הקיץ בקפריסין, 1947

..."הזיכרון הראשון הוא שהתעוררתי באמצע הלילה, אולי מרעש כלשהוא, במיטתי בחדר הילדים שלנו, לצד אחותי התינוקת. היה נדמה לי שהרעש שהעיר אותי  הגיע אלי מתחת  המיטה שישנתי בה. .. וכשהצצתי תחת מיטתי נבהלתי לראות מישהו ישן שם... קפצתי מהמיטה ורצתי להעיר את אמא שישנה עם אבא  בחדר שכן.  אמרתי מבוהל: אמא מישהו ישן מתחת למיטה שלי ! אמא הגיבה בשקט מרגיע: זה בסדר אהוד, יש לנו הלילה אורחים ואין מספיק מיטות בבית...  כמובן שהאמת הייתה קצת שונה: מעפילים שהצליחו לברוח מהמחנות  סביב העיר, חיפשו מקום מסתור עד הבוקר, כדי שיוכלו לשחות  באור ראשון אל אניית  המעפילים שעגנה לא רחוק  מהחוף ופניה ארצה."  אהוד מספר בהתרגשות על עוד זיכרון כאשר פתח בבוקר את הווילונות שבקדמת הדירה שפנו כאמור אל נמל האניות הקרוב  ונתן צעקת התלהבות: "אמא, אבא בואו תראו איזה אניות ענקיות עומדות בנמל"!

היו אלו אוניות ה"פאנים" (עצמאות וקוממיות) שהביאו עמן  כ - 15.000

עולים חדשים שעלו עליהן ברומניה.

בחרתי להביא כלשונם דברים שכתבה סיגל הררי בעקבות התערוכה -  "היסטוריה לא מוכרת"  עבודות  אומנות שנוצרו על ידי המעפילים היהודים במחנות המעצר הבריטים בקפריסין בשנים: 1946-1949

"עבודות האמנות המוצגות בתערוכה, מקורן בעבודות שנעשו על-ידי חניכי "השומר הצעיר" במחנות בקפריסין והוצגו שם בתערוכה מרשימה באוקטובר 1947, אחר- כך הוצגו פעם נוספת באפריל 1948 בתל-אביב, ומאז נמצאות בארכיון השומר הצעיר. התערוכה הנוכחית מאפשרת חזרה של פיסות אמנות שנוצרו לראשונה על אדמת קפריסין, וזוכות לתצוגה חוזרת במקום יצירתן. התערוכה כוללת ציורים, רישומים וקריקטורות של שלשה אמנים המבטאים ביצירתם לצד חיי היום-יום במחנות, את  המנעד הרגשי שנלווה לחיים בין גדרות ומגדלי שמירה. בנוסף, מוצגים דגמים מיניאטוריים של - מכונות חקלאיות, ריהוט בית, כלי נגינה, משחקי ילדים ועוד - בכולם ניתן לגלות כמיהה לבית, ולשאיפה לבנייה יצרנית בארץ ישראל. בתערוכה מוצג אף דגם יפה של אחת מספינות המעפילים, עשוי על כל פרטיו מחומרים פשוטים שנמצאו בסביבת המחנות, עבודות טקסטיל וכן אלבום הדפסים מרגש בצבעי שחור-לבן, שהוכן על ידי 26 יוצרים שונים בהנחייתו של האמן נפתלי בזם שהגיע כשליח ארצישראלי למחנות. התערוכה מלווה בטקסטים רלוונטיים המעוטרים בתצלומים הקשורים לעשייה היצירתית במחנות באותה עת, כמו-גם תמצית קורות חייהם של היוצרים בדגש על פעילותם האמנותית במחנות. לצד עבודות האמנות מוקרנת מצגת ובה צילומים אותנטיים המשקפים את החיים במחנות וכן תמונות של עבודות נוספות שאינן מוצגות בתערוכה.

חשיבותה של התערוכה המיועדת לקהל הקפריסאי, כמו גם לתיירים ועוברי אורח המזדמנים למוזיאון, מבוגרים ובני נוער (התערוכה מלווה בתוכנית חינוכית מותאמת לילדים צעירים ובני נוער), מתבטאת בכמה מישורים; ההיבט ה"לא מוכר" של התערוכה מצביע על הקשר ההיסטורי בין העמים, אשר אינו ידוע לרבים, ותורם לתחושת שותפות והתקרבות. רוב עבודות האמנות המוצגות, שנבחרו מבין רבות, נעשו על ידי אמנים שראו ביצירה דרך חיים והפכו בהמשך חייהם לאמנים יידועי שם, והצפייה ביצירתם מהוה חוויה אמנותית לכל דבר. בנוסף, יש בעבודות ביטוי לכושר המצאה יוצא דופן, ניצול מיטבי של כל שנקרא לידיהם, כגון אבן סיד רכה, לוחות עץ שפורקו, בדים שנחתכו מיריעות אוהלים או שקי מזון ועוד ובכך מתגלה טפח מהעשייה של יש מאיין. רובד נוסף ומרשים מתבטא ברוח הנישאת מבין האוצר האמנותי - הרצון והיכולת ליצור, על אף כל התלאות, זיכרונות איימי השואה והמציאות ששוב הפכה לגדרות. אלבום ההדפסים "בגרוש קפריסין" המוצג בתערוכה, מיטיב לתאר זאת "קפריסין תחנה אחת בדרך הייסורים לארץ ישראל. משמעותו היהודית של שם זה - גדרות תיל דוקרני, בטלה מאונס, ונידונות לניוון. ואף בתוך מציאות זו, שקקו חיים.."

התערוכה נפתחה ביום רביעי האחרון ה-29 אוקטובר ותוצג במהלך חודש וחצי, במוזיאון ה- Pancyprian Gymnasium" " בניקוסיה. המוזיאון פועל בזיקה לבית הספר ההלני שנוסד לפני למעלה מ-200 שנה ומציג אוסף ארכיאולוגי, אוסף מפות היסטוריות כמו גם גלריית אמנות של אמנים קפריסאיים.

מבנה המוזיאון המשלב ארכיטקטורה מודרנית וקלאסית, תוך שילוב בין קשתות אבן מסורתיות, עמודי פלדה חדשניים, מדרגות קלאסיות, קירות אבן וזכוכית, התורמים למקום אוירה חמה ומיוחדת.

ערב הפתיחה בו נכחו כ-150 איש, אנשי חברה, פוליטיקה, דת ותרבות קפריסאים וכן מספר שגרירים זרים, אופיין אף הוא באווירה חמה ואולי קצת פחות שגרתית מאירועים דומים; נישאו ברכות על ידי מנהל בית הספר, מנכ"לית משרד החינוך והשגריר הישראלי, כנר צעיר היטיב לנגן מוסיקה קלאסית, ובנוסף נישאו דברים אישיים על-ידי האורח אהוד לייבנר מ'עין-השופט', שהגיע במיוחד מהארץ. אביו של אהוד, יהושע לייבנר ז"ל יחד עם משה לאוב ז"ל, ניהלו בזמנו את המחנות מטעם ארגון הג'וינט, שהיה הארגון היהודי היחיד שהורשה לפעול בתוך המחנות, ומילא חלק מרכזי בחיי המעפילים בקפריסין והפך לגורם מתווך בין הגולים, שלטונות הגירוש הבריטי ומוסדות הישוב בארץ ישראל. אהוד עצמו שהה בקפריסין במשך כשנה וחצי, התגורר עם משפחתו מחוץ למחנות אך בסמיכות רבה להם, וכמעט בכל יום נכנס ויצא בין שעריהם. אהוד, שתרם לאוסף את אלבום ההדפסים שניתן במתנה לאביו, היטיב לשתף את הנוכחים בערב הפתיחה בחוויות אישיות, שהמחישו כיצד "ההיסטוריה" קמה ועומדת לפניהם.

התערוכה אף מלווה בכיסוי תקשורתי מכובד; עד כה פורסמו מספר כתבות בעיתונות וכן שודרה כתבה בחדשות אחד הערוצים המרכזיים של הטלוויזיה הקפריסאית למחרת אירוע הפתיחה. התערוכה, מהווה הזדמנות נוספת להארת פרק נשכח בהיסטוריה משותפת, תוך מתן דגש על החוויה האמנותית, התורמת לקירוב לבבות.

התערוכה התאפשרה הודות לשיתוף פעולה בין שגרירות ישראל בקפריסין בסיוע משרד החוץ הישראלי (אגף קשתו"ם ואגף אירופה) ובית הספר ה- "Pancyprian Gymnasium" בניקוסיה, כמו גם הודות לאדיבותם הרבה של מרכז תיעוד וחקר של השומר הצעיר - יד יערי ומורשת. תודה מיוחדת לאמן בזכות עצמו, יוצר ומתעד, יובל דניאלי, שחקר ואירגן באופן מקיף את הטיפול במוצגים וסייע למניעת השכחה מדבר קיומם.

הערות:

* - הבסיס לפעילות סדנאות היצירה במחנות קפריסין היה על פי השתייכות תנועתית. תנועת "השומר הצעיר" קיימה פעילות יצירתית , חינוכית ותרבותית נפרדת בין היתר באמצעות שליחי הקבה"א במחנות.  ניסיון לקיים תערוכה משותפת לכלל תנועות הנוער נכשל. "השומר הצעיר" הקים תערוכה נפרדת. תערוכה שזכתה להצלחה רבה ואף מהארץ הגיעו לראותה. הג'וינט החליט להעביר אותה למדינת ישראל שנלחמה על עצמאותה. ב 25 לאפריל  1948 , בעצם הקרבות על כיבוש יפו, נפתחה תערוכת "תנועתנו בקפריסין" ברח' ברנר 2 בת"א.   התערוכה זכתה גם בארץ לתשומת לב ציבורית ונכתב עליה בעיתונות.  לאחר התערוכה הועברו המוצגים לארכיון התנועה במרחביה, כיום בארכיון השוה"צ ביד יערי בגבעת חביבה.