בשבחי ה"אפמרה"

לאחרונה קיימת התעניינות אקדמית ומחקרית באוספי "אפמרה". ההתעניינות הרחבה הגיעה עד לפתחו של ארכיון השומר הצעיר בגבעת חביבה. גם אנחנו נדרשנו לטפל בסוגיה זו וללמוד על חשיבותה, וכמובן לתת כתף למאמץ התיעוד הלאומי הרחב של חומרי ה"אפמרה"  שבראשו עומדת הספרייה הלאומית. הפרויקט נקרא "מסע בזמן" ומטרתו לאסוף פריטי אפמרה ישראלית , לסרוק אותם ולהנגישם לציבור הרחב.
המושג "אפמרה" גזור מהמילה היונית     ephemerosשפירושו (על פי מילון ראובן  אלקלעי)  קצר ימים, בן יומו, חד יומי.   כאשר מדובר בחומרי "אפמרה"  בהקשר ארכיונאי, הכוונה היא לאותם פרסומים שנשמרו בארכיון, המיועדים לציבור או לחלק ממנו שעניינו קצר מועד לרוב  בן יום אחד. ככלל האפמרה איננה מיועדת לשימור. היא נזרקת אל סל האשפה לאחר קריאתה או בתום השימוש בה. דוגמא טובה היא  כרטיסי תחבורה ציבורית ותיאטרון או להבדיל כרטיסי הצבעה לרשימות ביום הבוחר.  כאשר אנחנו הארכיונאים נוברים במסמכי ואוספי הארכיונים האישיים מסתבר כי בעליהם  שמרו לעצמם כעדות לפועלם האישי והציבורי חומרי אפמרה  לרוב.  חומרים המעידים על טעמם האישי, על התנהלות סדר היום שלהם, על העדפותיהם ואף על שייכותם המגדרית או הפוליטית. על מצב בריאותם וטיב יחסיהם כלפי משפחתם וחבריהם. היום יום השולי והלא נחשב כביכול יש בו כדי להצביע על אופי ומהות הדמות. נהוג לומר  "שאלוהים נמדד בפרטים הקטנים". ציטוט זה כוחו יפה בבניית פרופיל אישי מדויק יותר באמצעות אותם חומרים ברי חלוף. אין דבר אמיתי יותר מאשר דברים שימושיים שלא למטרות ההיסטוריה וניפוח האגו האישי. אלה שהקפידו לשמר אותם הבינו שפסיפס חייהם בנוי לא רק מחומרי נצח, מאבני יסוד יצוקים בבטון, אלא גם ואולי בעיקר מאותם פכים קטנים היוצרים בסופו של עניין את השלם. חיבורי זה עוסק בשבחי האפמרה, בשבחי השורות הנפלאות של משוררנו הלאומי ח. נ. ביאליק, מתוך "ברכת העם" (תחזקנה) ששורר כבר לפני למעלה ממאה ועשרים שנה : "מי בז ליום קטנות ? הבוז למתלוצצים!". האפמרה באה לספר לכולנו בשבחי הזמן החולף בשבחי "יום קטנות".