בתערוכה במוזיאון בת ים.
בעבר צייר מאיר טאטי את "דברות השומר" על פי הנוסח המוכר של האמן שרגא ווייל ז"ל על קירות הקן השומרי בשכונת ג'סי כהן. "הדברות" הוגדלו בטכניקה של שבלונות ורוססו בצבע תעשייתי, בדומה לציורי הגראפיטי בחוצות העיר (2). מאיר טאטי בנה יצירת אומנות חדשה כאשר פניהם של הדמויות שמופיעות "בדברות השומר" מכוסות בכתם צהוב.
האוצרים של התערוכה הגו רעיון מבריק להפגיש את המקור עם הפרשנות.
השמש מופיעה גם בחיתוכי העץ של פראנץ מסארל , אמן בלגי שהיה אורים ותומים לרבים מיוצרי השומר הצעיר. (עם סיום לימודי במוסד החינוכי "מעיין" (בעין החורש) קיבלתי מידיד ספרון קטן של חיתוכי עץ משל מסארל בשם הצרפתי "DIE SONN" שפירושו בעברית "אל השמש") . מתוך הכרות מאוחרת יותר עם שרגא ווייל אני משוכנע שהוא היה מודע לאיוריו של פראנץ מסארל בעת ההיא.
בימים אלה מתקיימת תערוכה אומנותית- חינוכית - במוזיאון העיר בת-ים, בשם: "בריסטולים" (1) . במסגרת התערוכה מוצגת עבודה קבוצתית משותפת של מדריכי הקן השומרי בשכונת ג'סי כהן בחולון, ובשיתוף עם האמן מאיר טאטי. אין זה מקרה שמאיר מצא במדריכי הקן השומרי פרטנרים ראויים לשיתוף פעולה אומנותי - חינוכי.
כאשר חברו האוצרים טלי תמיר (בעבר, אוצרת גלריית הקיבוץ, ומוזיאון נחום גוטמן בת"א) ומאיר טאטי, (פעיל חברתי שעובד ביחד עם קן השומר הצעיר בשכונת ג'סי כהן בחולון ומשמש כמנהל מח' קהילה וחינוך במוזיאון בת ים) להפיק את התערוכה, היה ברור שאם מפיקים תערוכה שעניינה חינוך יש מקום לשתף בפרויקט החזותי את מדריכי הקן השומרי בג'סי כהן (3)
שרגא ווייל שסביב "דברות השומר" אותם הוא עיצב, נרקם פרויקט העבודה שבתערוכה, נולד בצ'כוסלובקיה (בעיר ניטרא) בשנת 1918. למד אומנות בפראג. ברח עם פרוץ המלחמה להונגריה , נאסר ע"י השלטונות הפשיסטיים ההונגריים ובחלון הזדמנויות נדיר שוחרר מהכלא והסתתר עד תום המלחמה. עוד בזמן המלחמה חבר ווייל לשומר הצעיר במחתרת ועסק בזיוף תעודות לשם הצלת יהודים. עם סיומה של המלחמה נהיה לפעיל אומנותי בשומר הצעיר ובחלוץ ועסק בין היתר בזיוף תעודות לשם עליה בלתי לגאלית לא"י. במסגרת תנועתית זו הוא אייר בשנת 1946 את דברות השומר הצעיר שנהפכו עד מהרה לאחד מסמליה המובהקים של תנועת השומר הצעיר, לאיקון תנועתי עד ימנו אלה. שרגא ווייל עלה לארץ בעליה בלתי לגאלית עם קבוצת נערים שנאספה בפראג. האוניה עמה הפליג לארץ (תיאודור הרצל) נתפסה ע"י הבריטים והוא הוגלה לאי הגירוש - קפריסין. עם שחרורו הגיע לארץ לקיבוצו העוגן. עד מהרה נהפך לאחד מדבריה האומנותיים המובהקים של התנועה הקיבוצית, וביסס את מעמדו כאמן מוכר ומעורך.
שרגא נפטר בקיבוצו העוגן בשנת 2009.
בארכיון השוה"צ בגבעת חביבה בחדר הכספת מונח כאוצר ייחודי רב ערך, הנוסח המקורי המאויר של שרגא ווייל, עשרה דפי נייר קטנים (10X10 ס"מ) מאוירים כמספר דברות השומר. דברות "השומר" המקוריות הושאלו מהארכיון לתצוגה למוזיאון בת ים.
איוריו של ווייל לדברות השומר נעשו מייד לאחר סיום מלחמת העולם השנייה. הדמויות המאכלסות את האיורים לבושות בתלבושת שומרית תקנית מלאה טקסיות , הוד והדר שומרי. האיורים חדי קצוות, ברורים ומתכתבים עם סגנון חיתוכי העץ שהיה פופולארי בעת ההיא בין כותלי התנועה.
מוטיב השמש העולה, מופיע בכמה מהאיורים ומזכיר מייד את שירו הנודע של יצחק שנהר שנהפך להמנון תנועות הנוער :
"פנינו אל השמש העולה,
דרכנו שוב פונה מזרחה.
אנו צופים לקראת שעה גדולה,
זקוף הראש נפשנו עוד לא שחה."
באיורים של דברות השומר , אכן הראש זקוף , והדמויות המופיעות מתוחות כסרגל ונותנות תחושה של בטחון עצמי, נחישות ותקווה למחר טוב יותר מלא אופטימיות, לאחר הטרגדיה הנוראה שעברה על העם היהודי באירופה.
עוד מקור מעניין בנושא השמש הזורחת מפאתי מזרח, מוצאים אנו בשער גיליון "השומר" שיצא בשפה הפולנית בוינה בשנת 1918. ציור של איש השומר עם דגל ביד , סמל התנועה במרכז וברקע שמש עולה למרגלות דקלים ובנינים מזרחים בסגנון אוריינטאלי – תנ"כי מובהק. האיור מזכיר מאוד את ציוריו של אפרים, משה ליליאן הצייר היהודי הנודע. בשנת 1918 מופקת ע"י הקק"ל גלוית דואר מאוירת משל אפרים ליליאן ועליה חותמת מיוחדת של הכנסיה הראשונה של מנהלי השומרים בגליציה. עליה מודבק בול קק"ל בסגנון אורינטאלי , קבר רחל עם דקלים. לא לחינם נקרא ליליאן "הצייר הציוני הראשון".
לעומת המורשת המקראית תנ"כית מבית מדרשו של בצלאל, איוריו של ווייל הם חילוניים לגמרי עם זיקה מסוימת לעולם הדימויים של "תנועת הצופים" האירופאית מיסודו של רוברט בדן פאול מלפני מלחמת העולם הראשונה. אף לציור הריאליסטי- סוציאליסטי יש הד חזק . דברות השומר הם רציניים, מלאי תחושה של שליחות וגודל השעה. יש בהם פאתוס רב , וניסיון ליצור סמלי תנועה חדשים שלאחר השואה, יהודי חדש העומד בפני משימה לאומית להקים מדינה לעם היהודי ! האיור הוא מנימאליסטי, בגוון של שחור - לבן. מותאם לשימוש וביצוע כסמל שקל לשכפל ולהדפיס אותו בכל טכניקה הנמצאת בהישג יד. אפשר לקטלג את "דברות השומר" של ווייל כג'אנר של "אומנות משרתת".
עד שנות השלושים נעזרים פרסומי התנועה שיצאו בעיקר בוינה , באיורים שאולים מעולם הדימויים היהודי והאוניברסאלי שנוצר בראשית המאה. מאיירים, כדוגמת אפרים, משה ליליאן, אבל פן, ומאיר גור אריה עם סדרת הצלליות שלו לספר "החלוצים" (הוצאת בני בצלאל , תרפ"ה) היו אורחים רצויים ומשפיעים בפרסומים התנועתיים של תקופת הבראשית.
בין הקישוטיות של ה"אר – נובו" (האומנות החדשה, בצרפתית) נוסח ליליאן , לחיתוכי העץ המזראליים והריאליזם החברתי, בין הזיקה לעולם התנ"ך והמסורת היהודית לדורותיה, לזרמים האוניברסאליים שבאמנות, היה על הצייר והמאייר השומרי למצוא את מקומו.
בשנת 1931 מופיע ספר מכונן בספרות התנועתית. ספרו של אדם שמידברג (אד"ש)
"ספר הצופיות" ספר עזר לטכניקת הצופיות (הוצאת הקואופרטיב השומרי המרכזי , תרצ"א, ורשה 1931). הספר רובו הוראות בנושא הטקס והסמל השומרי שמזכיר ספר הדרכה צבאי. בנוי על הירארכיה של מפקדים ופקודים. הוראות ברורות של סדר ומשמעת שומרית.
באחד המבואות בספר נכתב: "המשמעת מתוך רצון- ערובה לנצחון המזהיר ביותר".
את האיורים לספר ציר חבר גדוד תל חי בקן וארשה, בנימין רוזנבאום (נולד בשנת 1911 בוארשה, נפטר ממחלה בקיבוצו בית אלפא בשנת 1946).
בנימין היה מבוגר משרגא ווייל ב - 7 שנים. ידיד נעורים של הפסל נתן רפופורט והצלם אדם רובין, שניהם חברי הגדוד בוארשה. בנימין למד באקדמיה לאומנויות בוארשה ועלה לארץ עם תום לימודיו. איוריו של בנימין רוזנבאום לספר הצופיות, הם על גבול הקריקטורה. קלילים, בעלי הומור, לא מכבידים. ניגוד גמור להוראות הנוקשות של פקודות הספר. הדמויות בלבוש הצופי הידוע מאירופה. כובע רחב שוליים גרביים עד הברך, סמלי השכבה והגדוד ומקל צופי ביד. מתקבל הרושם שבנימין רצה להקל על הקורא השומרי את כובד השינון שעליו ללמוד כדי להפנים את שלל הפקודות והנהלים. בשעת מפקד ל"ג בעומר הוא היה לשר הטקסים של ההנהגה הראשית בפולין. "צנוע היה עומד ליד החבר, העורך את המפגן המסורתי ולוחש לו על אוזנו מה סדר הפקודות, כיצד יש לסדר את הקבוצות השונות" (בנימין , דרכו של אמן. הוצאת ספרית פועלים 1952. מתוך "על השלמות באמנות" דברים לזכרו של בנימין מאת ישראל רוזנצוויג) ,
בין איוריו השומריים של בנימין שלפני מלחמת העולם השניה, לבין איוריו של ווייל שלאחריה קיים הבדל עקרוני. המטרה היא אחת, דרכי הביטוי שונים. הקו הקליל של בנימין בא טרם פורענות. הדחיפות שבמשימתיות שלאחר השואה חייבה רצינות.
בפני המעיין בדימויים החזותיים מבית היוצר של תנועת השוה"צ עולה השאלה:
האם קיים סגנון מיוחד, מאפיין לאיורי הקן השומרי ולאיורים שהופיעו בהוצאות לאור הרבות של השוה"צ לאורך מאה שנות קיומה של התנועה ?
התשובה לשאלה זו היא מורכבת ודורשת דיון מיוחד. המאפיין את האיורים של מאיירי השומר הצעיר הוא בהינתקות הטוטאלית מהדימויים הגלותיים. מה שנבחר כמייצג את דרך התנועה היה קשור לרוח הנעורים לאתוס הציוני, לא"י. לא נבחרו לאיורי התנועה יצירותיו של שמואל הירשנברג (1906-1865) לדוגמא שמתאר ביצירותיו את הטרגדיות שבקיום היהודי בגולה. האיורים המלווים את המעשה התנועתי ככלל הם חילוניים ומושפעים משדה הדימויים של תנועות הנוער האירופאיות. הם התרסה כנגד עולם ישן וגלותי. האיורים אינם עומדים בזכות עצמם, הם אילוסטראציה לתוכן. הם באים להשלים את הרעיון. הם אמצעי לגיבוש המטרה. ככאלה יש לראות גם את דברות השומר.
לקראת סיום נחזור אל היצירה שבתערוכה: קבוצת המדריכים לקחה את השבלונות שמאיר טאטי הכין להם, וריססו אותם בצבע ספרי תעשייתי לאורך קירות המעקה שבמוזיאון. עליהם לפי הפירוש שלהם וללא התערבות של מאיר טאטי האמן שבחבורה הם יצרו את ה"מגע האישי" הטביעו את כתב היד שלהם ובכך חברו שלושה ליצירה, שרגא ווייל, מאיר טאטי וחבורת מדריכי הקן השומרי בשכונת ג'סי כהן בחולון. ביצירה עומד המימד הקבוע של שרגא ווייל מול השינויים המתחוללים מעת לעת בתנועה החינוכית ובנפשות החניכים. הקבוע והמשתנה חברו יחדיו. זו לטעמי גם תמצית המסר שביצירה הקולקטיבית הזו, זו גם התמצית החברתית של תנועת השוה"צ. מסורת תנועתית רבת שנים ורוח נעורים ומעשים חדשה.
הערות:
1 – "בריסטולים" תערוכה קבוצתית במוזיאון בת ים. רחוב סטרומה – 6 בת-ים.
אוצרים: טלי תמיר ומאיר טאטי.
"התערוכה "בריסטולים" מתבוננת בתהליכי חינוך, מנגנוני חברות ובדרכים בהן מתעצב עולמם של אזרחים צעירים. הבריסטול - המצע האולטימטיבי עליו מועמסים מסרים חינוכיים ואידיאולוגיים באמצעות כללים, דימויים, פתגמים וחוקים. התערוכה מבקשת לבחון את הסביבה הבית ספרית הנורמטיבית כסביבה אידיאולוגית , הרואה את התלמיד בעיניה שלה ומעצבת אותו למידותיה"
2 - גראפיטי – מהמילה היונית "גראפין" שפרושה – לכתוב. מקורו המודרני של הגראפיטי בכנופיות רחוב בערי אמריקה שניסו באמצעים גראפיים לסמן את הטריטוריה שלהם לרוב על רכוש ציבורי ובניגוד לחוק. הרכבת התחתית של ניו יורק לדוגמא הייתה לשדה פעולה מעודף על רבים מציירי הגראפיטי. כיום משמש הגראפיטי גם ליצירת אומנות רחוב במיטבה, לרוב בתאום ורשות.
3 – קן ג'סי כהן בחולון. מספרת יעל ראש הקן:
בשנות ה- 70, מתוך תהליך דמוקרטיזציה שעבר בשכונת ג'סי כהן הגיעו התושבים למסקנה שיש צורך בתנועת נוער שתייצר מנהיגות בשכונה.
תנועת השומר הצעיר נבחרה וב- 1979 הוקם קן ג'סי כהן של השומר הצעיר.
בקן קיימות קבוצות לחניכים מכיתה ד' ועד י"ב אותן מדריכים חניכי הקן על פי התפיסה השומרית של נוער מחנך נוער.
בנוסף חניכי הקן מפעילים מרכז למידה לילדי השכונה.
לצד הפעילות השוטפת קיימות בקן מספר מסורות- קבלות שבת, קייטנה בפסח, הקייצת (קייטנת הקיץ),נסיעה משותפת לחגיגות הסיגד בירושלים. כמו כן משתתפים חניכי הקן בפעילויות הארציות של התנועה- טיולים, סמינרים, המסע לפולין ועוד.
במסגרת המאבק לצדק חברתי שהתרחש בקיץ האחרון תפס הקן מקום מרכזי בחיי המאהל שקם בשכונה.
את הקן מובילים קומונרים בשנת שירות. בנוסף,עובדים בצוות חיילי פרק משימה ורכזת קן החברים בתנועת הבוגרים של השומר הצעיר.
הקן הוא חלק בלתי נפרד מהשכונה. הדבר בא לידי ביטוי בשיתוף הפעולה הנרחב עם הגופים, הארגונים ובתי הספר בשכונה ועם התושבים ומשפחות החניכים.
4 - מייסד "תנועת הצופים" הייה גנראל בריטי בשם באדן פאוול רוברט (1941-1857)
בשנת 1907 הוא ייסד את "תנועת הצופים" שהייתה בעיניו אמצעי להכשרה טרום
צבאית מחד והענקת ערכי מוסר , מאידך.
5 – השומר הצעיר - "מקובל לחשוב שבשנת 1913 נוסד השומר הצעיר. יש לתקן דעה זו. ב1913 לא נוסדה תנועה חדשה יש מאין. בשנת 1913 אגודות צופיות וספורטיביות יהודיות מגליציה קבלו את השם "השומר". קודם קראו להן בכל מיני שמות אחרים. הייתה גם הצעה לקרוא להן "הצופה" , אבל נתקבלה ההצעה "השומר". השם "השומר" ניתן, כנראה, בהשפעה של ארגון "השומר" בארץ ישראל" .
(לידתה של תנועה, פרקים בתולדות השומר הצעיר 1927-1913, אליהו שדמי, מרכז לתיעוד וחקר גבעת-חביבה 1987).
ראשוני המאיירים בשרות קני תנועת השומר בצעיר בגולה, אף הם לא יצרו יש מאין, אלא הושפעו משדה ההתרחשות האומנותי והפוליטי שסבב אותם, ובמיוחד מרוחות של התעוררות סוציאליסטית עולמית, ואביב חדש באטמוספרה היהודית , תנועת השחרור הלאומית היהודית שקמה לתחייה .