דילוג לתוכן הראשי

מקום לרוח

בין ג'וערה לעין השופט
עשרים שנה לפני חנוכת אולם המופעים של המועצה האזורית  - מגידו בקיבוץ עין השופט נקרא האדריכל שמואל מסטצ'קין אל המרחב התכנוני הביטחוני. היה זה איש ההגנה ישראל גלילי ידידו של מסטצ'קין מנוער שקרא לו לחזק את ביצורי ג'וערה ולהפכה מווילה ערבית מפוארת ומקום זמני של חברי עין השופט לפני עלייתם לנקודת הקבע, אל בסיס קורס המפקדים של ההגנה. שנה קודם לכן תכנן מסטצ'קין עם שלמה גור ויוחנן רטנר את פרויקט "חומה ומגדל". בשנת 1943 מתכנן מסטצ'קין את "בית המגן" בג'וערה בדיוק בשנה בה הוא נקרא לפרויקט חייו להיות אדריכל ראשי של המחלקה הטכנית של הקבה"א ובזה הוא מקבע את דרכו האדריכלית לדורות, כלומר; אדריכל עם משנה סוציאליסטית והשקפת עולם פועלית היונקת מקורותיה מהנוער העובד, תנועת העבודה ובית הספר לאדריכלות הבאו-האוס בו למד בראשית שנות השלושים בדאסו - גרמניה. 

המרחב הציבורי נוסח מסטצ'קין
מסטצ'קין החליט להקדיש את מירב תכנוניו אל המרחב הציבורי הקיבוצי, אל חדרי האוכל , בתי התרבות , אולמות ספורט, מבני חינוך  ובריכות שחיה. לא הזניח את בתי החברים , אך בהם ידיו היו קשורות. ישראל פיינמסר – אידיאולוג  התכנון הקיבוצי, מייסדה ומנהלה של מחלקת התכנון של הקבה"א, אסר עליו להגדיל את מטרז'  התכנון המאוד צנוע ומצומצם של חדרי החברים.  פיינמסר חשש מהשתלטות החדר הפרטי על המרחב הציבורי של חדר האוכל בו ראה את בית המקדש הקיבוצי שחברי הקיבוץ פוקדים אותו לשלוש ארוחות ביום ולשיחות קיבוץ ופעילויות נוספות בערבים. 

עין השופט: קיבוץ - תרבות – (האולם האזורי כמשל)

בשנת 1958 נחנך בעין השופט אולם המופעים האזורי על 741 מקומות הישיבה שבו בתכנונו של אדריכל  של שמוליק מסטצ'קין. הקיבוץ שחבריו הם יוצאי אמריקה הצפונית ואמונים על תרבות וקולטורה לא הסתפקו בכך שיש אולם לקונצרטים והצגות, אלא בקשו  ממסטצ'קין לתכנן בקיבוץ גם חדר מוסיקה (בית הקשתות) המתכתב ארכיטקטונית בסגנונו עם אולם המופעים.  עניין לא פשוט לקיבוץ אחד בשנות החמישים. בעזרת קרנות ייעודיות הנושאות את המותג של שופט בית המשפט האמריקני העליון , היהודי לואיס ברנדייס גויסו כספים לפרויקט ובעזרת המועצה האזורית הושלם האולם. ברזומה הפרויקטים של מסטצ'קין בקיבוץ,  גם ספריה עם חדר קריאה שנבנה באותה תקופה.

אולם המופעים בעין השופט כמשל
האולם האזורי - שנות השישים
בהקמתו של מרחב תרבותי רב שימושי באה לידי ביטוי ההעדפה הבולטת של מוסדות הקיבוץ והתנועה, של המרחב הציבורי – תרבותי על זה האישי והפרטי. בית המגורים שנקרא בפי הילדים "חדר", נשאר בצניעותו המחמירה, לעומת הפאר היחסי של המרחב הציבורי. "הדשא הגדול"  נהפך למושג תרבותי ציבורי , בניגוד לכל הגיון אקלימי המותאם לתנאי הקיבוץ והארץ האסייתית של ארץ ישראל. זו דוגמא לסדר עדיפויות הנושא עמו ערגה, חזון , וקולקטיביות חברתית. האדריכל מסטצ'קין בנה חדרי אוכל כדוגמת זה ממזרע בעלי שני אגפים שבמרכז חדר קריאה ותרבות כאשר פותחים את האגפים מתקבל חלל אחד גדול מרכזי לאירועים גדולים כדוגמת פסח. הושקעו סכומי עתק כדי לאפשר את הצוותא התרבותי .

מורשת הבאוהאוס
בניין הספרייה של סמינר גבעת חביבה בתכנון האדריכל בוגר הבאוהאוס שמואל מסטצ'קין.
בספר על מסטצ'קין שילבנו תמונות מבניית אולם המופעים בעין השופט בגלל חזותו המרשימה. מבנה הבנוי על עקרונות הפונקציונאליות הנעדרת קישוטיות מצועצעת,  פרופורציות נכונות ומדויקות  המקיימות דיאלוג  עם אידיאולוגיה אדריכלית:
 "הבאוהאוס" ביקש להקים גשרים אל העולם, אל מלאכת הבנאי, אל התעשייה, אל הפרסום ואל הפועלים. מתוך הקהילה התקיימו חיי תיאטרון, קונצרטים, הרצאות, ערבי שירה ונשפי תחפושות. החלום היה לראות בבניין הנבנה ע"י הקהילה מטפורה לבנייתם המחודשת של האנושות והאדם הבאוהאוס היה לאידיאה , הסגנון והפונקציה  למטרה. כך גם באולם המופעים בעין השופט: פשטות שימושית קלילה.  
רוח הבאוהאוס האמתי מומשה במידה רבה בקיבוצים שהוו פלטפורמה מצוינת למימוש רעיונותיו. פליטי הבאוהאוס היהודיים שהגיעו לארץ עם סגירת בית הספר ועליית הנאצים לשלטון , נרתמו בגדול לתכנון הקיבוצי ללא מגבלות תכנוניות מהעבר בשילוב רעיונות סוציאליסטיים שהתאימו לאידיאולוגיה הקיבוצית.
המבנה האדריכלי של אולם עין השופט מבשר במרומז על תוספת עיצובית אדריכלית מקומית השונה מהסגנון הפונקציונאלי חד הקצבות , הקובייתי –  כמו זה של חדר האוכל במזרע שתוכנן עוד  לפני מלחמת השחרור ונבנה רק בראשית שנות החמישים.  במבנה של עין השופט נוסף הפן האוריינטלי – מזרחי היונק השראתו מהסגנון המקומי המקומר  ובכך מבקש האדריכל להתחבר אל המציאות המקומית. הקשתות מתחילות לתפוש את מקומם בתכנונים של מסטצ'קין , כמו שבאו לידי ביטוי מובהק בחדרי האוכל של רוחמה, שער הגולן ועוד .
בראשית שנות השמונים משופץ אולם המופעים  ע"י מסטצ'קין. לבקשת המועצה האזורית מגידו לחוות דעת מקצועית על איכות האולם האזורי כותב השחקן והמשורר אברהם חלפי בכתב ידו:
 [...] "עלי לציין שהפכתם אותו לאחד האולמות הנעימים והמוצלחים בארץ. אינני מכיר אולם שני  בין אולמות התיאטרון בארצנו שיש בו אקוסטיקה טובה כל כך, דבר המסב עונג מיוחד לשחקנים  על הבמה ולצופים באולם" . (26.4.66)

מקום לרוח
מה שמרתק בכל מעשה הקמת אולם המופעים מגידו בעין השופט הוא יצירת מקום לרוח, כדי להגדיר את רוח המקום, המשלבת עשייה עם יצירה,  פרנסה עם תרבות. לא מובן מעליו שמבנה שכזה מוקם בחברה שעדיין העושר ממנה והלאה, אך החזון התרבותי והאנושי קיים וממשיך להתקיים כנאמר:  "לא על הלחם לבדו יחיה חבר הקיבוץ".




תודה על ההקשבה !

,

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קשר מתמשך | יובל דניאלי

התערוכה מתקיימת בגלריית " האטלייה של שרגא " בקיבוץ העוגן. אטלייה - מרחב תצוגה המשמר/מתעד/ומציג מיצירות האמן שרגא ווייל. שרגא ווייל ויצירתו הם מופת לדרך בה אנחנו בארכיון ובחטיבת האומנות שבה חפצים ללכת. הקשר שלנו עם יצירתו של שרגא מתפרש על עשרות רבות של שנים. בכספת הארכיון נשמר היהלום שבכתר מבחינה תנועתית, איורי "דברות השומר" ששרגא אייר בבודפשט בשנת 1946 לאחר המלחמה, כהוכחה שתנועת "השומר הצעיר" שבמסגרתה פעל, חייה ונושמת גם לאחר השואה. מבודפשט שבהונגריה נקראו שרה ושרגא ע"י פעילי התנועה באירופה לפראג, למשימת חייהם; ללוות קבוצת נערות ונערים פליטי שואה אל עבר ארץ ישראל. הדרך התארכה חודשים רבים. בעקבות לחץ של שלטונות המנדט הבריטי, נאלצה הקבוצה על ילדיה ומדריכיה להתעכב 8 חודשים בבלגיה. שם נוסדה סדנת 'תו-נו' (תוצרת נוער) ששרגא היה ממדריכיה המרכזיים. סדנה שמטרתה הייתה שיקום נפשות הנערים באמצעות יצירה. בהמשך תלאות הדרך נתפסה אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" ע"י הבריטים, שעל סיפונה קבוצת הילדים ומלוויהם עם שרגא ושרה ביניהם. הם הועברו לאי ה

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גרפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע .

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה