ישראל פיינמסר - איש פורץ דרך

מחווה לאיש במלאת 75 שנה לייסוד המחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי .

"הפשטות מאפשרת שמירה על ערכי החברה ועל יכולתה לעמוד בשלבי ההתפתחות, ויוצרת הרמוניה עם תוכן המתאים לחברה הזאת"   (ישראל פיינמסר "הקיבוץ בתכנונו")


ישראל וחיה פיינסמר, 1976
בהיסטוריה של בניית אדני הקבוץ הארצי לאורך הדורות, מתבלטים כמה אישים שהיו "פורצי דרך" בתחומם, הן בהגות הרעיון והן במעשה מימושו. אחד מהם היה ללא ספק ישראל פיינמסר (חבר קיבוץ מזרע) שלפני שבעים וחמש שנים בשנת 1943 ייסד את המחלקה הטכנית של הקבוץ הארצי כלקח נלמד מתכנון הקיבוץ של אלה שבאו מן החוץ. כותב האדריכל הראשי של המחלקה במשך חמישים שנה , שמואל מסטצ'קין: "בשנת 1943, במשרדי הקטן, שוחחתי לראשונה עם פיינמסר. דבריו וקולו העידו על אמונה והתלהבות מהרעיונות שהוא הביע. הוא היה משוכנע בנכונות רעיונותיו מבחינת נחיצותם להתפתחות התנועה הקיבוצית.  פיינמסר האמין, שתכנון הנקודה הקיבוצית  והבניינים שלה, צריכים להיות מבוססים על תכנון פונקציונאלי, בהתאם לאידיאולוגיה של הקיבוץ והמחקר המדעי של צורכי הקיבוץ" (מתוך הקדמה לספרו של ישראל פיינמסר, "הקיבוץ בתכנונו" הוצאת ספריית פועלים 1984)

עד אותו זמן תכנון הנקודה הקיבוצית ומירב בנייניה היה מוטל על אדריכלי המוסדות המיישבים (ריכארד קאופמן, אלכסנדר ברוולד, אריה שרון , זאב רכטר ועוד). כאשר נבנו הקיבוצים הראשונים המוסדות המיישבים לא נתנו להם סיכוי. הם ראו בחלוצים הצעירים בני העשרים, הוזים בהקיץ של רעיונות שיתופיים חולפים...  תכננו את היישובים הקיבוציים השיתופיים כך, שקל יהיה  לשנותם  למושבי עובדים המבוססים על יחידה משקית פרטית. האדריכל זאב רכטר (תכנון הנקודה הקיבוצית "הבניין" עיתון לאדריכלות ובניין ערים – 1938) מדגיש בלבול זה : "אם נתבונן לתכניות ראשונות אלו, נראה בהן את המרכז הציבורי, המובלט והמודגש, עומד מוקף בנייני משק שונים ובתי דירה, והכל יחד מזכיר את החווה עם ארמון בעליה במרכזה". תכנית
עין חרוד ותל יוסף מציין רכטר "אינה משפיעה רושם של כפר, אלא רושם של מוסד תרבותי רחב היקף, כגון אוניברסיטה עם ריכוז בתי דירה מסביב". במאמרו משבח הכותב  את המושבים כפר יהושוע ונהלל שבתכניתם "רואים מיד את המטרה שלמענה תוכנה".   בדין וחשבון של המחלקה הטכנית מאוקטובר 1944 נכתב שמוסדות הסוכנות אינם נוטים להכיר במחלקה הטכנית התנועתית כבאי כוח של קיבוצנו , כאשר הם רואים במחלקה הטכנית גוף פוליטי של השומר הצעיר. המרכז החקלאי ביקש בעצמו להקים מחלקה טכנית שתשרת אל כלל הקיבוצים. למרות הקשיים והמהמורות שבדרך ישראל פיינמסר היה נחוש בדעתו שהקבה"א זקוק למחלקת תכנון משלו שמכירה וחייה את השטח ומאמינה בדרך הקיבוצית. "לאורחות החברה הקיבוצית ולייחוד שבה יש השפעה ישירה על התוכן וסגנון הצורה של תכנון הנקודה, בנייני החברה, בנייני החינוך, הציבור והמשק". (מתוך: "הקיבוץ בתכנונו")  בתקופה בה הוקמה המחלקה לתכנון היו בקבה"א כ- 25 קיבוצים צעירים וזעירים מהם שבעה שזה עתה הוקמו בלי תשתית קשיחה כאשר רובה הגדול – צריפים.  אחד מהיעדים המוצהרים של המחלקה על פי עדותו של פיינמסר היה בהנחלת ידע לקיבוצים כיצד מתכננים ובונים. כיצד מיעלים את הבנייה ומצמצמים בהוצאות. ללמד את חברי הקיבוץ לבנות את ביתם. עוד מוסיף פיינמסר בספרו, שיש הבדל עקרוני בין תכנון הנקודה כמכלול שלם של חיים לבין בניית בית ייעודי נפרד. מחלקת התכנון ביקשה לתת פתרונות אפקטיביים לשניהם.
"לשם עיצוב דמות וצורה לחצר הקיבוצית אתה זקוק לראייה לטווח רחוק, ראיה חברתית, ראיה סביבתית, ראיה אנושית. הבניין די לו בטווח הקצר האנושי. אולם לתכנית היישוב יש טווח ארוך. חבל שחברים רואים בתכנית משום פעולה טכנית , ופועלים באופן טכני, כאילו היה זה נייר – לא יצור חי ותוסס" (פיינמסר "הקיבוץ בתכנונו" עמ' 23). הקיבוץ הנו יצירה חברתית וארכיטקטונית ייחודית בעולם, כך שהמבנה האדריכלי נלמד תוך כדי תנועה. או כדברי פיינמסר: "לתנועה הקיבוצית, שאין לה אח ודוגמא בהיסטוריה, אין ממי ללמוד, אלא עלינו לחצוב אבני ידע לבניינים, מתוך הר החיים שלנו".
פיינמסר ב-1922 כחבר בקבוצת עבודה בשכונת בורוכוב
מקור: עמית סגל (נכדו של ישראל פיינמסר)
ביוני 1937 שולח האדריכל יעקב (קובה) פינקרפלד לנתן פרידל (לימים פלד) מזכיר הקבה"א הצעה לארגון לשכה טכנית של "הקבוץ הארצי השומר הצעיר". פינקרפלד מפרט בהצעתו את מטרות הלשכה הטכנית.  תשובת מזכירות הקבה"א להצעה-חיובית.  שש שנים מאוחר יותר היה זה פיינמסר שממש את הרעיון הלכה למעשה. משנתו המסודרת של פיינמסר כתובה בספרו "הקיבוץ בתכנונו" ממנו אפשר ללמוד רבות על דרך חשיבתה ודרך פעולתה של המחלקה הטכנית. בין פיינמסר למסטצ'קין התפתחו יחסי אמון והערכה , בין הרעיון האידיאולוגי למימושו האדריכלי. צמד זה הווה לאורך שנים את עמודי התווך המרכזיים  של המחלקה. מה שייחד את המחלקה הטכנית הוא השילוב בין אידיאולוגית חיים כוללת  לתכנון פונקציונאלי פשוט וחסכוני. כזה המתאים לרוח המקום והרעיון. כפי שהיטיב לנסח פיינמסר: "לגופו של הבניין – בניין צנוע, שקט, צמוד לסביבה ולקרקע, בלתי מתבלט, אינו מתהדר. בנוי מחומרים מקומיים ומתאים לתפקידו, כשהצורה והתוכן חופפים זה את זה" ("הקיבוץ בתכנונו" עמ' 125).
פיינמסר שמר בקנאות על עקרונות הקיבוץ והשוויון. עקרונותיו הביאו אותו לעתים לחילוקי דעות עם אנשי המחלקה ורכזי הבניין בקיבוצים. הדבר בא לביטוי לדוגמא בנושא דירת המגורים של החברים. בתי החברים היו קטנים (34 מ"ר בשיכון וותיקים), וכבר לא התאימו להתפתחות ולצרכים.  בנקודה זו פגרה מחלקת התכנון התנועתית אחרי השטח ומאוויי החברים. היה חשש אצל פיינמסר שהגדלת הדירה תפגע בחישוקי השותפות. "קיימת בריחה לחדר הפרטי, המסודר, המאורגן, המטופל וכל המרבה הרי זה משובח".  "ואני שואל חברים לאן נגיע ? וכי לא תביא ההתפתחות הזאת כאשר ישנם שני חדרים שנחוץ לרהט אותם, וכשיש נוחיות עם תה וקפה – גם למסקנה שיש להוסיף פינת בישול קטנה, אצבעונית ממש? ואם יש פינת בישול, והבית כה רחוק מחדר-האוכל, למה לא יהיו בחדר עגבנייה, מרגרינה, ביצה כדי להכין ארוחת ערב בבית ?" (פיינמסר "הקיבוץ בתכנונו" עמ' 89) .

עם הקמתה נתקלת המחלקה הטכנית בקשיים מבית. "מצערים הם הקשיים אשר בהם נתקלנו במוסדות התנועה. מחלקה המעסיקה כ-8 עובדים לא יכולה במשך חדשים להניע את המזכירות לשחרר עוד חבר או שניים מתוך הקיבוצים לפעולה זו." (דין וחשבון ל1 באוקטובר 1944) . מציאות הנקודה, תכנונה ומצבה הפיזי היו עלובים , ובלתי ראויים בעליל. מציאות זו לא נעלמה מעיניו של פיינמסר. בשנת 1945 הוא מרכיב צוות מקצועי מטעם המחלקה (פיינמסר, פינקרפלד ואליעזר) שעובר ב - 28 קיבוצים וכותב דו"ח ביקור מפורט הכולל סקר מבנים ושמושים בכל תחום ותחום. הצוות ראה מקרוב כל בנין וכל צריף. "יש לציין חוסר ציר מרכזי ואיזה שהם יסודות של תכנון מודרני ובהרבה נקודות כמעט שאין להכיר סימני איזה תכנון שהוא, מסתבר שכונת המתכנן בשום נקודה לא העריכה שהקיבוץ יתפתח בממדים כאלה ובמספר שנים מועט באופן יחסי" (מתוך ידיעות המחלקה הטכנית מס' 3 10 באוקטובר 1945) קוריוזים רבים מצאתי בסקר כמעט בכל שטח. הקורא כיום את הסקר מתפלא ,על עניות החיים ודלות החומר שהייתה אז בקיבוצים הצעירים. גודל דירת מגורים המוגדרת כסוג א' יותר מ-11 מ"ר. בדירות פחותות מ-11 מ"ר גרים הרווקים. ההערות הפיקנטיות מתייחסות למערך הסניטציה. מקלחות: 11 צריפי פח, 9 ביתנים במצב רע. אין מים חמים ב-4 קיבוצים, ובהם 635 מבוגרים. חוסר מחיצות במקלחות וגם הכפכפים שמשתמשים בהם בלי חיטוי גורמים להתפשטות הפורונקולוזה – לדעת הרופאים. הגרוע מכל הם בתי הכסא.  חוסר בבתי שימוש ציבוריים עם מים זורמים. קיבוצים בהם קיימים בתי כסא כפריים ללא מים (בור עם סיד), חוסר ביוב ומצב סנטרי עגום מביא מחלות. אחסוך מהקוראים את פרטי התיאור  העסיסיים.
את הדו"ח בן 18 עמודי הסטנסיל אפשר לסכם ב-4 נקודות עיקריות:
א – חוסר מסורת לבניה קולקטיבית
ב – חוסר חוקת בניה
ג – מעוט מחשבה משקית קונסטרוקטיבית
ד – אוטונומיה כלכלית מופרזת לכל קיבוץ.
המחלקה הטכנית התפתחה וגדלה עם השנים. נכנסו לעבוד בה עשרות עובדים מיומנים ונאמנים לשליחותם המקצועית והחברתית, שתכננו ובנו. חלקם הגדול היו חברי קיבוץ, שהמחלקה הטכנית אפשרה להם להתפתח ולהתקדם במקצועם.
מבית שימוש אחד ל- 28 משתמשים הגענו לשירותים בכל בית. מצריף חדר אוכל הקשור בחבלים ליתדות לבל יעוף ברוח –הוקמו בתי אוכל בעלי שני אגפים ל מאות סועדים כאשר בתווך מרכז תרבותי. פיינמסר לא היה לבד במחלקה. היו עמו מהנדסים, שרטטים, אדריכלים,  רכזי מדורים, אנשי מים וחשמל, תעשייה ומשק. הוא היה המנהיג זה שנווט והתווה דרך, אך בשום אופן לא לבדו. עבד עם צוות גדול ומסור כל אחד בתחום התמחותו. משתנים הרוחות והזמנים. דורות חדשים נכנסים למחלקה. השטח דורש את שלו. פיינמסר חוצה את גיל הפנסיה. הגיע הזמן למסור את מקל ריכוז המחלקה לאחר שלושים שנה. ואכן, בשנת 1972 מקבל את התפקיד רכז הבניין של קיבוץ מגן – בנימין (בנג'ילה) יסעור.
מספר בנג'ילה: "באחד הימים ביקרה במגן קבוצה גדולה של חברי מזרע, ביקור הכרות שלהם כקיבוץ המאמץ. הגיעו צעירים וותיקים ובתוכם השתתף בביקור מנהל המחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי, החבר ישראל פיינמסר.  פיינמסר בחן את העבודות שביצעתי ושם לב לעובדה שהן שונות מהמוכר בתכנון המחלקה. הוא ניגש אלי ואמר: "שמע בחור צעיר (פיינמסר היה מבוגר ממני ב – 36 שנה) אתה בעצם מתכנן, אני רוצה אותך במחלקה הטכנית. בביקור זה  נזרעו היחסים ביננו שהפכו לידידות עמוקה ולהערכה הדדית. לאחר שנים ספורות החלפתי את פיינמסר, לפי בחירתו, בניהול המחלקה הטכנית" (מתוך דפי זיכרונות שכתב בנג'ילה - 2017).


  

הערות:
ישראל פיינמסר  נולד ב – 1901 בוורשה במשפחה דתית-ציונית.  בגיל 18 יצא לווינה ובה קיבל הכשרה חקלאית. ב- 1920 עלה ארצה והיה מראשוני העלייה השלישית. צעדיו הראשונים בארץ היו בעבודות בניה . הצטרף לקבוצת "צריפין" שלימים התיישבה בעמק יזרעאל בקיבוץ מזרע.  בהיותו חבר קיבוץ עבד ב"סולל בונה" כמנהל עבודה. במסגרת ניהול פרויקטים מרכזיים כמו קו המים ירקון-ירושלים, ובית החולים רמב"ם בחיפה.                 יצא ללונדון לרכוש ידע בתחום הארגון. בשובו גויס ע"י הקבה"א להקמת בית החרושת "נעמן" במפרץ חיפה. בשנות הארבעים גיבש את השקפותיו על התכנון והבנייה של הנקודה הקיבוצית, יזם והקים (ב – 1943) את המחלקה הטכנית של קיבוצי השומר הצעיר ועמד בראשה שלוש עשרות שנים. במסגרת זו תוכננו תחת השגחתו אלפי יחידות דיור, תכניות מתאר, מבני ציבור ומשק , גני ילדים, חדרי אוכל, מפעלי תעשייה ומבני תרבות למרות שלא היה מהנדס או אדריכל בהכשרתו המקצועית , ניסיונו ועמדת הכוח שתפס תוך תקופה קצרה יחסית , הביאה אותו לתפקיד המשפיע ביותר בתחום התכנון הקיבוצי, ובכך הפך לאחד ממעצבי הרוח הקיבוצית בהיבט הפיסי והחברתי.
יוסי עמיר מספר שבשנות השישים היה פיינמסר חבר עמו בוועדת התכנון של מזרע. הוא הצטרף לוועדה כחבר צעיר בוועדה שהורכבה מאנשים בעלי ניסיון, חזון וידע. ועדת התכנון של מזרע הייתה מאוד משמעותית  והיא אשר קבעה לדורות כיצד יראה הקיבוץ. 
בישיבות המשותפות בוועדה למד על תכונותיו של פיינמסר. "האיש לא היה מהנדס או אדריכל, הייתה לו יכולת לראות דברים גם בקצה שלהם ואת ההתאמה לתפיסה הקיבוצית האידיאולוגית". נזכר יוסי עמיר שבגין הקמת חדר האוכל המפואר של מזרע עמד הקיבוץ (בשנת 1951) להיות מסולק מהקבה"א. חדר האוכל הוקם אחרי מלחמת השחרור, הכיצד יתואר שחברים יאכלו בהיכל שכזה... פיינמסר ראה בחדר האוכל את "בית הקיבוץ", לא רק מקום הסעדה אלא מרכז תרבותי-חברתי מעבר לארוחות.
בגיל 75 פרש מניהול המחלקה ופנה לכתיבת הספר "הקיבוץ בתכנונו" שסיכם את הידע של תכנון הקיבוצים בישראל. בשנת 1990 נפטר ונטמן בקיבוצו.

יובל דניאלי ינואר 2018