קפריסין, אמנות החיים

תערוכה וקטלוג במוזיאון הארץ בתל אביב.
אוצרת: סיגל הררי – זונדר
ייעוץ מדעי: ד"ר מרדכי נאור
עיצוב התערוכה: ליליה לבובסקי.
קטלוג – עריכת לשון והבאה לדפוס: גניה דולב
 עיצוב:  משה מירסקי 
התערוכה תמשך עד אמצע פברואר 2018.


ביום שישי ה - 17 בנובמבר 2017 נפתחה ברוב עם תערוכה מרגשת במוזיאון הארץ בתל אביב הנושאת את השם : "קפריסין, אמנות החיים". מחנות המעצר,  1949-1946.  אוצרת התערוכה סיגל הררי זונדר (רעיית שגריר ישראל בקפריסין לשעבר). התערוכה והקטלוג המרשים שיצא לכבודה עושים צדק היסטורי עם  52.000 גולי קפריסין שגורשו אל האי ע"י הבריטים  בדרכם לארץ ישראל. מאות הגיעו למעמד הפתיחה, ביניהם ראש העיר רון חולדאי, שגרירת קפריסין בישראל, אנשי כמורה מהכנסייה הפטריארכלית היוונית בארץ ונציגי שגרירויות זרות בארץ, שגרירי ישראל בקפריסין לדורותיהם, ומעל כולם גולי קפריסין עצמם ובני משפחתם. הגעתי לפתיחה עם גיסי שהיה פעוט בן שנתיים כאשר נתפס עם הוריו ע"י האנגלים בדרכם לארץ והוגלו למחנה המעצר באי. בין הגולים פליטי השואה, היו צעירים רבים שכדי להעביר את זמנם ולשקמם מטראומות השואה יצרו עבורם שליחי הסוכנות והתנועות החלוציות  סדנאות וחוגים בתחומים רבים ומגוונים. בארכיון התנועה בגבעת חביבה נשמרו  בארונות פח לאורך שנים יצירות אמנות וחפצים שונים שנעשו באותן סדנאות יצירה אשר הוצגו עוד בקפריסין ב"תערוכת תנועתנו" בקפריסין. סדנת תנועת השוה"צ  נשאה את השם "תו-נו" (תוצרת נוער). בתפקידי כאחראי על הדימויים החזותיים בארכיון יד-יערי  חשתי שיש פה סיפור שהוא ראוי למחקר ולחשיפה, שפרשת גולי קפריסין לא קיבלה את המקום והכבוד הראויים  לה למרות האלפים הרבים שנכלאו בין הגדרות באי הגירוש. ערכתי מחקר וסיור תיעודי, באותם קיבוצים בהם היו עדיין חברי הסדנה (מדן בצפון, דרך אילון ושמרת בגליל המערבי, שער הגולן בעמק הירדן עד שובל בנגב). בעקבות המסע המרתק הזה נכתב מסמך מפורט שפורסם באינטרנט בשנת 2005 תחת השם "תוצרת נוער: סיפורה של סדנת תו-נו – קבוצת נוער מגולי קפריסין". במשך 15 שנה ניסינו לממש את רעיון התערוכה והקטלוג. לקידום העניין התנדבה לסייע משפחת יאירי (דליה, מיכל ויובל ) שנשבתה בקסם חפצי האמנות וסיפורה המרגש של הסדנה. לצערנו למרות ההשתדלויות והרצון הטוב העלנו חרס בידנו.

בוקר אחד (בסוף שנת 2013) מצלצל הטלפון בחדרי שבארכיון, על הקו סיגל הררי מניקוסיה – קפריסין.  "קראתי את הרשימה שלך באינטרנט , אני באה לבקר  בארכיון כדי לבדוק את חומרי סדנת "תו-נו" מקפריסין" . כבר בביקורה הראשון קבעה סיגל הררי שהיא רוצה להקים תערוכה מחומרי סדנת קפריסין בעיר הבירה - ניקוסיה, ובאמצעותה  להדק את שיתוף הפעולה ויחסי הידידות בין שתי המדינות.  אנשי מוזיאון הארץ הוזמנו לתערוכה בניקוסיה שזכתה להצלחה ומשם אל מימושה במוזיאון ברמת אביב הדרך הייתה סלולה. בפתח דבר לקטלוג התערוכה כותבת האוצרת: "המילים "אמנות החיים" הגלומות בשמה של התערוכה במוז"א מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב מייצגות עבורי עולם ומלואו בזיקה לעצורי המחנות באי הקרוב – רחוק, קפריסין. תעצומות הנפש של ניצולי השואה, שהוגלו לכאן אחרי מלחמת העולם השנייה  ומצאו עצמם, שוב מאחורי גדרות תיל ויכולתם לרקום חיים חדשים ולדבוק בהם בחיוניות כבשו את ליבי". עוד מוסיפה סיגל בדבריה:
" פריטי האמנות  והאומנות, שנוצרו יש מאין ונחשפים כאן ברובם לראשונה, זורעים אור על הלכי הרוח והנפש של העומדים מאחוריהם – על כמיהה לארץ, לבית ולמשפחה לצד התמודדות קשה עם שכול ואובדן, ויותר מכול על נחישות הרוח".

הקטלוג שהופק לכבוד התערוכה הוא נכס תיעודי - אמנותי לאומי שראוי שישמר בכול בית וכוננית ספרים של מי שקשור באי הגירוש. הקטלוג העשוי בקפידה בכריכה רכה צבעונית.  חלק מהמשתתפים בתערוכה נהפכו עם הזמן לאמנים ידועים ונחשבים, כמו : אבא פניכל, משה ברנשטיין, שרגא ווייל (העוגן), שמואל כץ (געתון), חיים (הניק ) ברקני (שער הגולן), חיים ברגל (שער הגולן), נחום בנדל, שמואל לייטנר (גזית), צבי ארמן, שלמה שוורץ, פרץ וינרייך, אריה מוסקוביץ, קלמן גרוזובסקי (אילון), אביבה דגן (שמרת) הפסל צבי ויינשטט ועוד.
הרשימות המלוות את הקטלוג מוסיפות ידע , עניין ותובנות. ד"ר מרדכי נאור חוקר תולדות ארץ ישראל מספר באופן היסטורי וכרונולוגי את סיפור המחנות. מהקמת המחנות באוגוסט  1946 ועד סגירתם בפברואר 1949. "התנאים בקפריסין היו קשים במיוחד: המעפילים הוכנסו למחנות שהוקפו בגדרות תיל שגובהן 3 מ' וביניהן "קונצרטינות"  ומגדלי שמירה".(נאור, מתוך "פרק שאין לו אח"). שרגא ווייל היטיב לתאר תחושה זו ברישום עז ביטוי של ילד עם פנים של קשיש עומד במרכז גדרות התיל בין הקונצרטינות לגדרות , לידו תרמיל הנדודים ומתחתיו הכתובת:  "אין חדש תחת השמש". 

האוצרת סיגל הררי בחרה לקרוא למאמרה "קפריסין... ואף בתוך מציאות זו שקקו חיים". כותרת זו היא ביטוי לתכני אלבום הדפסים מיוחד "בגרוש קפריסין" אלבום חיתוכי לינולאום המבטאים את שגרת חיי היום, יום במחנות. את הסדנה הנחה האמן נפתלי בזם שהגיע במיוחד מהארץ לקפריסין במסגרת מכון רוטנברג בחיפה. "קפריסין תחנה אחת בדרך הייסורים לארץ ישראל. משמעותו היהודית של שם זה – גדרות תיל דוקרני, בטלה מאונס והידונות לניוון. ואף בתוך מציאות זו שקקו חיים" ("בגרוש קפריסין", אלבום הדפסים , 1948)
ד"ר גליה בר אור מקדישה את מרכז רשימתה לכוח המרפא של היצירה. להתמודדות עם הפוסט טראומה שלאחר השואה.  "חסינותה של חברה נשפטת בדרך פרשנותה את מורשת הטראומה שלה, וסיפורי מחנות קפריסין עוצב באמצעות רבות ורבים מהחווים אותם כנרטיב הומני של תקווה. חוסנה ושרידותה של חברה נמדדים ביכולת שלה להפנים את האחר שבה
למצע של משמעות ותקוותה לבניית חברה ראויה והומנית, מסר של חיוב המחדד בין שאר קשב לטראומה של האחר" (גליה בר אור : "יסודות הרדומים בנפש")
ד"ר חוה אלדובי בחרה לעסוק ברשימתה "קברים נודדים" בצד השני של הספקטרום היצירתי. היא מאירה את היצירה העממית של בודדים שבחרו להנציח את יקיריהם שנספו בשואה, עיסוק בעבר. היו אלה בודדים שלא עמד אחריהם גוף תנועתי ועורף קבוצתי, הזיכרון וההנצחה היו להם למשענת.  "ייחודן של המצבות המיניאטוריות נעוץ בהיותן "קברים ניידים" הניתנים לנשיאה וטלטול" אומרת המחברת ומוסיפה: "בעוד קבר מייצג במהותו עיגון קבוע באדמה, מצבות קפריסין הן מיטלטלין חסרי עוגן"  המצבות גולפו באבן מקומית הדומה במרקמה לשיש, אך קלה יחסית לעיבוד. "ייחודן של  מצבות קפריסין כקברים סמליים הוא בהשתייכותן למרחב הפיזי הפרטי והאישי. הן מעוצבות בקנה מידה אינטימי, המאפשר לאחוז בהן באופן מוחשי ומידי" (חוה אלדובי מתוך "קברים ניידים").
חניכי וצעירי השוה"צ  העדיפו לתאר בחפצי ויצירות האומנות שיצרו ובנו את סיפורי המקרא לצד סיפורי ההתיישבות. את הטרקטור והמחרשה בסמוך לסמלי שבטי ישראל. העבר ההיסטורי המקראי לצד העתיד החלוצי היו הנרטיב המוביל בסדנת "תו-נו". 
שתי רשימות אישיות, לא מחקריות של אסתר הרצוג ונאוה סמל (קטע מהספר "פאני וגבריאל")  מגוללות ברגש רב סיפור משפחתי, אישי.  הרשימות הקצרות נותנות מבט מלא חום ואהבה על בני משפחתם יוצאי השואה ובוגרי מחנות קפריסין.

סיכום אישי :
התערוכה והקטלוג הם התגשמות של חלום שנרקם בשותפות עם יונת רוטבין (מורשת) עוד בראשית שנות האלפיים בעבודתנו המשותפת על אוסף קפריסין.  ערכנו בייחד כמה פגישות עם יוצאי מחנות קפריסין בקיבוצים.  מצער שכמה מהדמויות המרכזיות שהיו שותפות לרעיון וייחלו למימושו, לא זכו להגיע למעמד הפתיחה.                            
אומר שרגא ווייל בשיחה עמי:  "בשבילי תקופת המעצר בקפריסין הייתה סוג של קתרזיס, הטהרות מחויבת המבדילה בין שם (השואה ) לכניסה לא"י.  הורדתי מסך כדי להתחיל חיים חדשים".
התערוכה והקטלוג מציגים את "אמנות החיים" בקפריסין המקשרים באופן יצירתי בין שם לכאן.


יובל דניאלי – נובמבר 2017