תמונה אחת שווה - חג פסח קיבוצי

הפתגם "תמונה אחת שווה אלף מילים" נהפכה כבר לקלישאה עיתונאית. יחד עם זאת ישנה אמת גדולה באמרה, לעתים תמונה אחת אכן שווה הרבה, ובאמצעותה ניתן לחוש אווירה, אופי, נחישות, מרקם תרבותי , אהבה שנאה ומה לא... היא תיעוד של רגע, הקפאתו של זמן  שמאחוריו  עולם ומלואו.  כאשר הרהרתי לכבוד חג הפסח בתצלום אולטימטיבי אחד שיבטא בשבילי יותר מכל את סדר הפסח הקיבוצי, ריצדו לנגד עינני כמה תצלומים:
תמונה א':
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? -
ילדים והורים בסדר פסח המעפיל,
אמצע שנות השמונים
חדר האוכל הקיבוצי, עם סדר פסח צפוף ודחוס. החברים והאורחים בחולצות חג לבנות ישובים ללא רווחים לאורך השולחנות על ספסלי עץ ארוכים שמוצאים כל שנה ממחסן התרבות לכבוד החג. השולחנות עם המפות הלבנות, עמוסים בכל טוב. בקבוקי יין לארבעת הכוסות, בקבוקי מיץ לשתיה בין הכוסות, צלחות לרוב, קציצות דג ממולא, חזרת אדומה וחריפה. מנשנשים את המצות עם כבד קצוץ כמו עוגיות טובות, כי הרעב מציק עד שעורך הטקס ייתן את האות לתורנים להגיש בזהירות ובמהירות את מרק העוף עם הקניידלך. התורנים (שמשום מה אני תמיד נמניתי עימהם...) עושים מאמץ גדול לא לשפוך על המסובין את המרק.
ברשותכם, אשרטט להנאת החיך את תפריט ליל הסדר המשותף בקיבוצי על פי זכרוני:

מנה ראשונה : גפילטעפיש, (היה זה גפילטע בלי פיש) כבד קצוץ, מרק עוף עם קניידלך. שתייה קרה ויין, מצות וחמוצים. 
מנה שנייה:  עוף ובשר בקר עם אורז חגיגי ותפוחי אדמה קטנים אפויים. צימס (גזר מתוק עם צימוקים)  ואפונה ירוקה חמה. לצמחונים ניתנה מנה עיקרית, מצה מגולגלת  (שהורטבה) עם פיטריות.
מנה אחרונה: לפתן פירות.

תמונה ב':
המקהלה והתזמורת בסדר פסח, המעפיל 1972
בימת החג עליה יושבים חברי התזמורת והמקהלה של הקיבוץ.
הבמה מקושטת בשיבולי זהב, ומגלי קציר העומר. למקהלה  היה הוד מיוחד. מי שהשתייך אליה אחרי הסינון הקפדני של מנצחה, היה משוחרר מתורנויות החג (סידור , הגשה, פירוק). לחלק מהתורנים הייתה הרגשה של מימוש הפסקה "עבדים היינו"... החג נפתח תמיד ב"תרועת החג", תרועה של כלי נשיפה. ומיד לאחריה שיר אביב בכמה קולות:
"הנה הסתיו עבר הגשם חלף הלך לו, הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו. התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח" (שיר השירים ב')

תמונה ג':
ילדה קטנה וחמודה עם ההגדה - צילום: צבי נהור קיבוץ גת
ילדה קטנה וחמודה עומדת בתוך שורת המסובין ושרה "את מה נשתנה" מתוך ההגדה הקיבוצית (באיוריו של שמוליק כץ), ללא פחד ומורא.
אצלנו בקיבוץ היו מחלקים את הקריאה לפי סדר מסוים, לא על פי הידע בעברית  או צלילות וחדות הקריאה. יצא לעתים שהקריאה בציבור של ההגדה הייתה משובשת ולא מובנת. שנה אחת החליט צוות החג "לשים קץ לביזיון". לארגן צוות מקצועי של קריינים שבקול רם וצלול יקרא את פרקי ההגדה מעל גבי הבמה.   אני דווקא אהבתי את הקריאה העממית, לעתים העילגת במקצת, הלא מקצועית. היה בה ביטוי אוטנטי של עמך קיבוץ.


תמונה ד':
חדר האוכל ערוך לקראת הסדר - צילום: צבי נהור
התורנים סיימו את עריכת השולחנות. הכול מוכן לקבלת החג.  קישוט החג המרכזי  מבטא במלא נוכחותו את המעבר "מעבדות לחרות".
חג הפסח הוא מהחגים המקושטים והמושקעים בקיבוץ. הקישוט עובר כמסורת טובה וישנה, משנה לשנה , מדור לדור ומשתבח עם הזמן. מסופר, שלפני שנים בקיבוץ ותיק בעמק החליפו את אחד מקישוטי החג הוותיקים שהפכו עם הזמן לסמלו של החג, עם  קישוט חדש לפסח. קמה קול זעקה בציבור והקישוט הוותיק והטוב הוחזר אל מקומו.


תמונה ה':
חג גדיא בסדר במעפיל - שנות השמונים
כיתה ו'
מופע "חד גדיא" בביצוע ילדי כתה ו' של חברת ילדים.  מופע היתולי בתלבושות מיוחדות שנתפרו במתפרת הקיבוץ.  היה זה מופע משעשע גם אם תכניו אלימים, לסיומו של סדר פסח ארוך ולעתים קצת מייגע. שמרו את הופעת הילדים לסופו של ליל הסדר כדי שישמר המתח ויישארו אנשים עד סיומו של הסדר... אחרי כוס רביעי שהוא "כוס ברכה נשא לנו ולבנינו ולכל מעשה ידינו, לפרי האדמה ולתנובת האדם, ליום העמל ולחיי השיתוף, לחיים ולברכה!" באה ההודעה המיוחלת של עורך הטקס: "חסל סדר פסח כהלכתו" ומייד אחרי "חד גדיא" התורנים מתייצבים לחיסול!

תמונה ו':
"נשות הקניידלך" זו התמונה המנצחת שבחרתי לציון החג. בשבילי היא אומרת הכול. היא מבטאת באופן המרוכז ביותר את אלה שלא זוכים לתשואות. את החצר האחורית שבלעדיה לא קיים חג בקיבוץ. את הסולידריות הקיבוצית במיטבה, את הגיוס למטבח ערב החג.  את אותה חבורת נשים מופלאה היושבות סביב השולחן, לבושות סינרים, כתף אל כתף,  חברות קיבוץ בגיל שישים פלוס בצוותא  עם צעירות יותר אחרי צבא (איפה הגברים כולם ?).  מרכלות על כול העולם, פותרות את בעיות הקיבוץ, מה היה אתמול בשיחת הקיבוץ ומי נגד מי, ובמקביל לשיח הרב דורי, מגלגלות בכפות ידיהן הזריזות את כופתאות הקניידלך למרק העוף המפורסם של פסח... 
התמונה המופלאה הזו מקיבוץ גת מתאימה בדיוק גם למטבחו של קיבוצי המעפיל ושל הקיבוץ השכן שלי ושל עוד רבים מהקיבוצים בארץ בערבו של חג.  
אין פסח קיבוצי ללא קניידלך, ואין קניידלך ללא חבורת הנשים החרוצות שנתפסה בעדשת המצלמה של צבי נהור ז"ל .
היום, כאשר חג הפסח הקיבוצי המשותף  הודר מהתפריט התרבותי הקולקטיבי של קיבוצי, לפעמים, אני שומע בחשכת געגועי את רחש כפות ידיהן של נשות הקניידלך  המגלגלות את כופתאות הסדר במטבח.


נשות הקניידלך - צילום: צבי נהור

הערות:
- צבי נהור.  נולד בוינה   בשנת – 1913. עלה לארץ בשנת 1936 עם חבריו לתנועת  השומר הצעיר והיה ממקימי קיבוץ גת. לימים נהג אוטובוס בקו גת – תל אביב. תיעד את   מראות הדרך באמצעות מצלמתו.  צילם את חיי היום יום בקיבוצו וביניהם שורת   תצלומים מחג הפסח. נפטר בקיבוצו בשנת 2009.  התצלומים של צבי נהור באדיבות   ארכיון השומר  הצעיר  גבעת-חביבה.

- תצלומים נוספים באדיבות ארכיון קיבוץ המעפיל. 

רשימת כל המאמרים

"אוסף איתמר" – לזכרו של איתמר רשף "אורות וצללים" באמנות – דברים לחג האורים "בחצר הקיבוץ". "דברות השומר" "והייה הנטע לאות ברית בינינו ובין הארץ הזאת" "יומן אחווה" 1927-1920 "לא עיר לא כפר" מחשבה אדריכלית להווה. "מדורת השבט" "מודעה למועד" - אוסף כרזות חג בקיבוץ רמת יוחנן "מסביב יהום הסער" "מתנוסס הנס על תורן" – על דגלי השומר הצעיר במלאות מאה שנים לתנועה 1967 אומנות שעת מלחמה אבד לי רע אביבה אופז אביטל גבע אדריכל בונה תרבות אומנות במלחמה - שלושים שנה למלחמת לבנון הראשונה. אופוריה מלא המשכן אופק חדש לאופקים חדשים אור הנר המבצבץ ועולה מבין סדקי האוהל אמנות במרחב הציבורי הקיבוצי אמנות החיים אפמרה אראלה הורוביץ ארבעה יוצרים - המאחד והשונה שביניהם אריה אהרוני אריה רוטמן ארכיונו של מועמד לבגידה אשר בנארי אתר שיירת יחיעם בונים את ישראל בועז טל בין ג'וערה לעין השופט בין להבות "סטולין" למגילת רות בעקבות תערוכתו של עמרי טלמור בשיר ובחרט בתנועה מתמדת גבעת חביבה גבעת חביבה כיום – דף להפצה בעלוני הקיבוצים גורם אנושי גלויות הועד למען השלום בישראל גרפיקה קיבוצית דליה דנון דן אמיתי האדריכלות של מנחם באר האין סוף של המינימליזם האיש שלא הלך ב"תלם" האם קיימת גרפיקה קיבוצית האמן הקיבוצי ודרכו אל הגרפיקה הארכיון מבקר בתערוכה הגדת התשעים הגדת פסח קיבוצית הדגל האדום כאיקון אומנותי. הדימויים החזותיים שבהגדה- פתיחות מול סגירות. הזבוב על קיר ילדותנו החטיבה ההסטורית בחבצלת הטעם הקיבוצי הידיד של השדות החרושים הכרזה המאוירת המוזות לא שתקות יובל דניאלי המילה לא שוכחת המפות של נועם רבינוביץ המקצוע: גרפיקה הסמל הגראפי של הקיבוץ הסמל הקיבוצי הפעלה הציירת שלא התעלמה מהחלשים הקורא בקפה הקיבוץ בתרבות ובחברה הישראלית הקיבוץ כמותג פרסומי הקריקטורה הקיבוצית הקריקטורה הקיבוצית. הרהורי ארכיונאי מתעד הרפת כמשל - הרהורי חג הביכורים השנים המופלאות של "הפועל המעפיל". חג עצמאות חג פורים חדר אכילה ובליבו חומה טולי (שאול) באומן טנק מצופה בנצנצים. (על דמותו של צה"ל בגלויות ברכה לשנה טובה) יד יערי יד יערי יום יום יד שניה יובל דניאלי יוחנן סימון יוסי וסיד – נופי אשליה אורבניים יניב שפירא יסטוריה במבט אדריכלי ישראל פיינמסר כנס גבעת חביבה השלישי לבנות ולהיבנות בה לוח המודעות הקיבוצי ליאון המדפיס לירות בתוך הנגמ"ש למראית עין למראית עין – ספר צילומים חדש למתי חלילי. מאיר דרום – צילומים מארץ סין – תערוכת צילום באולם המופעים בעין השופט מועצה אזורית מנשה מנדל שרל מסע לאין קץ מעגלי שייכות מצעד השומריות מרכז אמנות גבעת חביבה מרכז אמנות משותף גבעת חביבה משה לפידות משכן לאמנות בעין חרוד מתחת לפנס מתחת לפנס 5 נפתלי אופנהיים נשף מסכות נתינה שכל כולה קבלה סמל חג הקיבוץ סמלי עצמאות עינת אמיתי עלוני קיבוץ עלי אלון עמי ואלך ענת לידרור פבל וולברג פורים פורסים פרופ' גילה בלס צבע משותף – אומנות פלסטית במרחב הציבורי הקיבוצי צוותא צילה ליס צילום אדריכלי קום והתהלך בארץ קיבוץ הזורע קיבוץ נחשון קפריסין ראוותנות מול צניעות ראוף אבו – פנה רדכי אמיתי רודא רודא ריילינגר רוני רכב רלי אברהמי רפי מינץ שבועות שדות שבעמק שושנה לב שי לילדנו שלוש הגדות מיוחדות לפסח שם מלחמה משתוללת כאן שותלים ורוקדים. שמואל מסטצ'קין שמחת המעשה תבנית נוף שדותיו – מחווה אומנותי לחג הביכורים תמיר קרתא תערוכה תנועתנו בקפריסין תערוכות תפריט פועלים תרבות וחברה