האמן הקיבוצי ודרכו אל הגרפיקה

האמן הקיבוצי איננו נבדל במהותו מאמן אחר בתבל. הוא חלק מקהילת האמנים העולמית והישראלית.  יחד עם זאת מיוחדות החברה הקיבוצית  בשלביה השונים הביאה עמה התייחסויות מיוחדות  של היוצר הקיבוצי כלפי יצירתו וכלפי מקום מגוריו (קיבוצו). אומנות הגרפיקה הקיבוצית  באה לראשונה מתוך תכלית.  האמן חבר הקיבוץ  השתלב באמצעות יכולתו הגראפית-אומנותית  במערך התרבותי, הסברתי הפנימי.
האמן הקיבוצי ראה את עצמו משתלב בפרויקט החלוצי - קיבוצי , ואומנותו גויסה  לשם כך.  היצירה הגראפית הייתה לכלי מתעד אפקטיבי.  הקו הברור הלא מתחמק , האמירה הישירה של המציאות. ניסוח הרעיון אותו רצו להביא בפני הציבור. לרשות האמנים עמדו אמצעי ביטוי רבים בעיקר בזכות ריבוי כתבי העת והעיתונות התנועתית והמפלגתית. את כולם שרתה הגרפיקה בנאמנות. רבים מהיוצרים חברי הקיבוץ, זה מקרוב עלו לארץ  הושפעו מ"הגרפיקה הלוחמנית" שהתפתחה בסמוך למלחמת העולם הראשונה, בגרמניה ואירופה. מלחמת העולם הראשונה, הולידה בעקבותיה אומנות מחאה אגרסיבית. כלי הביטוי המשמעותי ביותר שלה בא לידי ביטוי בגרפיקה לסוגיה.
שחור מול לבן, מסר ברור לא מצועף.  הצורך לשווק רעיונות חברתיים ופוליטיים ברבים באמצעים עממיים השווים לכל נפש (ההדפסים השונים). מחייבת פשטות ומובנות לכל.   אפשר בהחלט לשייך את האומנות הגראפית מסוף המאה ה-19 ודרך שתי מלחמות העולם, כאומנות עממית.  נושאי הדגל היו יוצרים שהזדהו עם המחנה הסוציאליסטי.  אדוארד מונק בזכות ה"זעקה", אמני  קבוצת "הגשר" הגרמנית - אקספרסיוניסטית, יוצרים כמו קתה קולביץ', גאורג גרוס, פרנץ מאסראל ואחרים היו לאמנים נערצים בקיבוצים. הגרפיקה הדרום אמריקנית ובמיוחד זו המקסיקנית בראשותו של דיאגו ריברה  נתלתה על קירות  חדרי החברים כאומנות עממית. במיוחד בלטו כמודל לחיקוי והזדהות חיתוכי הלינול של פרנץ מאסראל. הסדרות הסיפוריות שלו התאימו להלכי הנפש ולמגמות החברתיות – סוציאליסטיות שהיו מנת חלקם של אמני הקיבוצים. 

העלייה החמישית שחלק משמעותי ממנה הגיע מגרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון, תרמה רבות לצמיחתה של הגרפיקה הישראלית. גרפיקאים רבים הגיעו עם ידע וניסיון (האחים גבריאל ומקסים שמיר, פרנץ קראוס, אוטה ואליש, רודולף דויטש, ארנסט מכנר ועוד). בבית הספר לאמנות "בצלאל החדש" הוקמה מחלקה לגרפיקה, נוסח הבאוהאוס. במחלקה לציור מלמדים מורים יוצאי גרמניה בסיס אקדמי קווי המתבסס על רישום, הצבע היה משני.  (עדותה של רות שלוס בשיחה עם יובל דניאלי ב26.3.1997 ,ארכיון השוה"צ (94 .1(1)).
אמני הקיבוצים מצאו ב"בצלאל החדש" בשנות השלושים – ארבעים  מקום שאפשר להם לקיים קורסים תקופתיים בהדרכת הצייר מרדכי (בורשטיין) ארדון אף הוא יוצא גרמניה (עלה לארץ בשנת 1933) והפסל זאב בן צבי היו אוהדי ההתיישבות העובדת, ורצו לסייע לבעלי הכישרונות האומנותיים בקיבוצים להשתלם ולהתקדם בתחום. הם גם היו אלה שעודדו את יוזמת הקמתו של ארגון יציג לאמני הקבה"א . כאשר הוקם הארגון והתקיימה תערוכה ראשונה בקיבוץ מזרע (סתיו 1934), הצטלמו המשתתפים למען ההיסטוריה...  בתמונת המשתתפים בכנס היסוד מופיעים מרדכי (בורשטיין) ארדון וזאב בן צבי.  בסתיו 1934 יצא לאור ביטאון ראשון לקיבוץ הארצי הנושא את השם "הדים". הביטאון יוצא בשנים הראשונות בשיטת הסטנסיל. בתוכו שולבו חיתוכי לינוליאום של אמנים שהשתתפו בקורסים התקופתיים בבצלאל ושם רכשו ידע בתחום זה של הדפס.
האמנים היו אלה שגם השתתפו במעמד הייסוד של ארגון אמני הקבה"א (יצחק בן מנחם , ג'ניה ולדברג , אברהם (טושק) אמרנט, שלמה מאיר , פיליפ משה , ומשנת 1938 גם יוחנן סימון). היה רצון של עורכי הביטאון לשתף את חברי הקיבוצים הצעירים בחוויה אומנותית פרי יצירתם של חברי קיבוץ. הדרך האפשרית להפיצה ברבים הייתה באמצעות חיתוכי הלינול. חלק מההדפסים תארו שכונות ודמויות מירושלים מתקופת הקורסים בבצלאל.  החלק הארי מההדפסים מתייחסים לחיי הקיבוץ. גם כאשר השתכללה טכניקת הפקת הביטאון והוא עבר לדפוס , המשיכו עורכיו לשלב הדפסים בין דפיו.
פעמיים נדחתה בקשתו של יוחנן סימון להתקבל בשנת 1936 לחברות בגן שמואל. יוחנן סימון היה כבר צייר מוכר בוגר בתי ספר לאמנות. "אי אפשר להוציא לחם מהאמנות" קבעו חברים מהקיבוץ... רק בהצבעה השלישית בשיחה ולאחר התערבות תנועתית מגבוהה, אושרה הבקשה. שנתיים עבד סימון בהשקיה בפרדס הקיבוץ.  יום אחד נזכרו פרנסי התנועה בכישוריו האומנותיים והוא נקרא לדגל לאייר כרזה תנועתית (כרזה לקראת הועידה הארצית הראשונה של השומר הצעיר בא"י - אפריל ,1938. עותק יחיד שלה נמצא בארכיון השוה"צ). סימון נהפך עד מהרה למתעד הגדול של הקיבוץ באמצעות האמנות ולמאייר בולט  בתחום אומנות הכרזות שהייתה לאומנות פוליטית מרכזית.
ד"ר חיים גמזו שכתב דברי מבוא והסבר לאלבום רישומים של שרגא ווייל, מפרשן את האמן באמצעות יצירתו הגראפית: " הוא תובע מעצמו ומזולתו- אמנות ריאליסטית, שתבטא את החברה בה הוא חי ואת המציאות הלאומית והסוציאלית האופיינית לסביבתו. כי הוא חותר לאמנות ברורה המובנת לכל אדם; שאינה דורשת הכשרה מיוחדת או מאמץ כדי להבין ולאהוב יצירה אומנותית". (3) הגדרתו של גמזו את יצירתו הגראפית של שרגא ווייל

 אופיינית לעוד יוצרים רבים שהאמינו שבאמצעות הרישום הפשוט והישיר ניתן לתקשר ולהגיע בקלות יחסית אל לבבות האנשים. על היוצר הקיבוצי לאורך שנות קיומה של התנועה הקיבוצית. מתנועה קיבוצית "מטולאת"  הנאבקת על פרוסת לחם וחצי ביצה קשה, על עוד יום עבודה בפרדסי המושבה, על קיום ממשי. במקביל לקשיים לא זונחת התנועה הקיבוצית את החלום "לבנות ולהבנות". היצירה התרבותית והאומנותית הייתה אחת הדרכים למימושו.