הלב נצבט לשמע
הידיעה על פטירתו של האמן דניאל פראלטה חבר קיבוץ כפר סאלד (1933-2013). הזיכרונות
מציפים אותי. הכרתי את פראלטה מסוף שנות השישים , ואילך. היינו נפגשים בחדר ארגון
האמנים של התק"ם בדובנוב – 10, כאשר על המפגשים בינינו האמנים הצעירים ניצחה
באהבה רבה לינה רובין ז"ל (גבעת חיים איחוד , רכזת המדור של אומני
התק"ם). פראלטה כך קראנו לו, הצטייר
בפני כדמות אקזוטית , דרום אמריקאנית , בעלת נוכחות מרשימה, ובעלת דעה. הוא היה
שייך לחוג אמני הגליל העליון, שהקימו סביב מכללת תל חי "אימפריה" של יצירה. פראלטה עם דוד פיין (מעין ברוך) הזוג אילנה
וטולי באומן (עמיר) יגאל מירון (אילת השחר) ועוד, היו הרוח החיה בשנות השמונים סביב
מפגשי האומנות בת זמננו בתל חי. הם היו אלה שהעלו אותם על הבמה הישראלית
והבינלאומית.
פראלטה היה
תמיד בלב העשייה והדאגה ליוצרים וליצירה הקיבוצית. היה דמות מרכזית יוזמת לטובת
אמני הקיבוצים. זכיתי להיות נוכח בלא מעט ישיבות ודיונים בהשתתפותו, דעתו נשמעה
תמיד מתוך הערכה ותשומת לב. הוא היה מהגרעין הקשה של אמני התנועה הקיבוצית שיצירתם
לא רק השפיעה בסגנונה המיוחד אלא כל אישיותו הייתה נוכחת והיוותה לרבים חלק בלתי
נפרד מסביבתם האומנותית.
"מחלה
קשה הרחיקה את דניאל מאתנו ואותנו ממנו, כבר לפני לא מעט שנים, ודווקא משום
כך חשוב ונכון להעלות ולזכור היום את דניאל
כמו שהכרנו אותו בזמנים אחרים טובים יותר". כך פתח
ידידו וחבר הקיבוץ הסופר והצייר דן שביט את דברי ההספד שנשא מעל קברו. בהמשך הדברים אמר דן שביט: " בד בבד הכרנו את דניאל החבר – חבר
כפר סאלד, בכל מאודו. ככזה היה אמן מגויס במובן הטוב של המושג, וחייו האומנותיים
והאישיים היו שלובים לחלוטין עם חייו כאן. קשה לתאר את תולדות כפר סאלד, במשך
עשרות שנים בלי עשייתו ומעורבותו של דניאל. אולי מפני
שהוא לא היה רק אמן מוכשר אלא גם אומן בעל ידי זהב, וככזה היה מעורב בחיי הציבור
והתרבות כאן".
פראלטה נולד
בצ'ילה בשנת 1933. בשנת 1955 עלה לארץ ומאז הוא חבר כפר סאלד.
כמה שנים לאחר
עלייתו הוא משתתף בקורס לציור בנען בניהולו של חיים קיווה. בשבועון
"בקיבוץ" נכתב על הקורס: " יד שמאל הרושמת, היא ידו של דניאל מכפר
סאלד, אחד היחידים בקורס, שכבר הספיק ללמוד ציור בעבר, בצ'ילי במשך שנה רישום. לא
נשאר שם להמשיך ללמוד צבע , וכחניך התנועה החלוצית העדיף לעלות לארץ. עכשיו החליט
למלא את החסר והגיע לקורס". רישום של עובדת בלול האוחזת בתרנגולת מעטר את גיליון
השבועון ( "בקיבוץ" 18.2.1959). בדצמבר
1959 מתקיימת במוזיאון תל אביב לאמנות תערוכת אמני התנועה הקיבוצית, "ציור ופיסול בקיבוץ". פראלטה הצעיר
שזה מקרוב עלה לארץ נבחר להשתתף
בתערוכה. תמונתו של פראלטה מופיעה שוב
בשבועון. בין רישום הקורס בנען לציור בתערוכה בת"א הנושא את השם "פנים", קיים כבר הבדל בסגנון.
פראלטה מציב בפנינו את ראשית דרכו אל הסגנון הגיאומטרי - מינימליסטי שלו.
את פראלטה
נזכור כאחד האמנים שהציבו את המינימאליזם
הגיאומטרי בתודעה האומנותית הישראלית . אומנות שכלתנית המתנערת כביכול מכל החצנה רגשית
-אקספרסיבית. אחד הרעיונות העומדים מאחורי הגישה המינימליסטית היא ברצון
לתת ביטוי
לצורות היסוד שבטבע. כל מה שמעבר להם מיותר.
בציוריו השתמש בשני צבעי יסוד בלבד, אדום בוהק
וכחול קובלט.
"העימות
ביניהם מחולל תנודות אופטיות ומתח אשר,
במסגרת המערך האופטי-קינטי , פועל על
התפישה החזותית של הצופה" (פלורן בקס, אוצר תל חי – 80
מתוך הקטלוג)
ואילו אוצר
האומנות הישראלי אמנון ברזל מתייחס ליצירתו של פראלטה : "המינימליזם
הגיאומטרי של דניאל פראלטה עוסק בשאלות התיאורטיות של התפישה החזותית, תוך שימוש בשפה אומנותית
רדוקטיבית" אמנון ברזל קובע כי
בפרויקט שלו למפגש תל חי, הוא מציב מערכת קווית תלת –ממדית, פיסולית, המתפקדת
כ"קולט קווי אור וצל" המתפקדת כאמצעי
ולא כתכלית פיסולית" (אמנון ברזל. מתוך הקטלוג
תל חי – 80) .
יצירתו
האומנותית של פראלטה הייתה קשובה להתרחשויות האומנותיות האוניברסאליות שהתרחשו
במחצית השנייה של המאה העשרים. חלק מאומני הקיבוץ הגיעו לקיבוצם כעולים חניכי
תנועת נוער. המעבר הזה מ"ארץ הולדת אל ארץ מולדת", מורגש ביצירתם. הם היו פתוחים יותר אל האוניברסאלי , אל תרבות
מוצאם.
מציאות זו לא
הפריעה לאמני הגליל העליון גם אם הגיעו מעבר לים, לגבש גישה תלת ממדית ביצירתם המושפעת בין היתר מהרי הבזלת של הגליל
העליון. הם יוצרים פלסטיות מיוחדת של אור וצל המתחדדת עם תנודת השמש ועונות השנה.
בינואר 1993
מתקיימת תערוכת פיסול משלו ב"מוזיאון הרצליה לאמנות" באוצרות של יואב
דגון. בתערוכה זו ברמת גן מתגלים כישוריו
של פראלטה לא רק כיוצר מרתק אלא גם כבעל מלאכה מיומן. יכולתו הטכנית עזרה לו רבות בגיבוש פסליו.
פסלים נקיים, גיאומטריים, חדי קצוות, בצבע לבן , הדורשים ניקיון ביצוע קפדני ביותר.
בתערוכתו ברמת
גן בונה פראלטה עולם של דימויים המזכירים מצבות, כסאות, שערי כניסה , ומקלטים. אחד
האלמנטים השכיחים ביצירתו של פראלטה הוא הפונקציה. ההיגיון שבתחביר הפיסולי. דבר
מחזיק בדבר. גם אם הפרדוקס נוכח ביצירה יש לו הגיון פנימי משלו.
האינטלקט
השכלתני הוא מרכיב מרכזי ביצירתו. יש בה פונקציונאליות של ארכיטקט נוסח הבאו-האוס. נעדרת קישוטיות ומנייריזם לשמו. כל דבר שלא
משרת את הפונקציה נעדר מהיצירה.
כזה היה דניאל
פראלטה, שכלתני ועקבי בדרכו. מבעד לעטיפה המינימליסטית אני חש בחום רב ובעושר של
רעיונות. יש במינימליזם של פראלטה אין
סוף של אפשרויות.
יהי זכרו ברוך !