המפות של נועם רבינוביץ


נועם רבינוביץ, מפת דרכים מתוך הקטלוג
"שש מעלות וחצי מתחת לאופק", איננו שם צופן של ספר בלשים מצליח, אלא שמה של תערוכתו החדשה של נועם רבינוביץ'.  השם שנתן נועם לתערוכתו העכשווית המתקיימת במשכן לאמנות בעין חרוד (1) מתאים ביותר לנועם. שם מדעי המגדיר את מצב השמש בשעת שקיעתה.  ראיתי את התערוכה והתרשמתי ממנה.
התערוכה היא אוסף של מפות אישיות המתעדות בין היתר  התבוננות רבת שנים בוואדי קטן החוצה את הפרדס של בית השיטה. ואדי שדווקא בגלל אי מיוחדותו, "חריץ קטן" של 350 מטר   אומץ ע"י נועם כמקור להשראה, ללמידה והתבוננות פנימית. מעבדת היצירה הפרטית שלו. מקום שגם שותלים בו עצים מעת לעת.
המפות שבתערוכה מוצגות כסרט ארוך עליו מתוחים כתווי פרטיטורה  קווי האורך של מפותיו ועליהם סיפור בלשי מרתק שאין לו התחלה ואין לו סוף. סיפור נטול סיפור המלא בדימויים , חלקם כמו סיפורי ילדות מפחידים על שבטים נידחים וחיות שוחרות טרף. חלקם דימויים בוטניים וזואולוגיים  הלקוחים כאילו מספריו של מרגולין.  מפות ציוריו של נועם, עשויות בטכניקה של  גרפיט, דיו, צבעי מים ועפרונות צבעוניים.  למרות שאין הגדרה של זמן, מקום ונרטיב מוביל במפותיו, אני חש שיש בהם עולם קסום ומפחיד בו זמנית. עולם שהוא סוד ילדות כמוס שאני המתבונן המעורב לא הצלחתי לפענח אותו.  
אני חש שאני מהלך במחוזות מוכרים. שיש לי אליהם משיכה מיסטית. נועם לא מחויב לשום מגבלות. הוא חופשי בפנטסיות שלו שאותי לוקחות אל מחוזות האחים גרים המקיימים דיאלוג עם קארל מאי ויד הנפץ. אל מסעות הצלב של ימי הביניים ופולחן השתיל והטורייה של א. ד. גורדון. אל קברות האחים באשר הם שם ,  וחומות המגן והמגדלים עם דגלי המעמד. שביל נוסף במפת הדרכים של נועם מוביל אותי אל הבית, אל השתיל והעץ, אל הדשא והפרח. אל הציפור והחרק, אל מטעי האבוקדו בהם ביליתי בצעירותי.  יש בעבודות של נועם דיוק של מדען בצד חופש הביטוי של אמן.  השילוב ביניהם מרתק. נועם מצליח לשמור על אינטימיות , על קשר בלתי אמצעי עם המתבונן. יצירתו של נועם מזמינה דיאלוג . אי אפשר להישאר אדישים כלפיה , היא מזמינה לנקוט עמדה.

נפגשתי עם נועם בסטודיו המיוחד שלו באזור המסגרייה והמוסך ובסמוך לרפת. בחירה לא מקרית לסטודיו של אמן. מקום שבאים אליו לעבודה, בבגדי עבודה ועם נכונות לכך.
אישיותו של נועם כובשת. בצניעות שבה, בפשטות ובעומק רצינותה לדברים אותם הוא יוצר. יש משמעות לדברים. הם לא תוצאה של מקריות. הם מכלול רחב של אישיותו.
נועם מעיד על עצמו שהוא אוהב לצייר. הציור ממלא אותו. "אין יום ללא קו" אומר הפתגם. נועם מיישם אותו באדיקות.  "כדי ליצור אני זקוק לגירו חושי". הטבע הוא ביטוי לכך.  ,המפה מעוררת אותי לעבודה. היא המרה של תלת ממד של המציאות לדו ממד של הנייר" נועם איננו יוצר מתוך התכוונות פוליטית או אידיאולוגית. "המפה איננה הצעה אידיאולוגית.  המפה היא חלק בלתי נפרד מהנוף".
נועם פותח מגירות ומראה לי את רקמות חייו.  הוא אורג בחוט ומחט את מפות חייו. שכבות על שכבות. חוט על גבי חוט. הצבעוניות הרב שכבתית מעוררת למחקר כמו גיאולוג המחפש את עקבות הזמן בסלע.  במגירות אחרות נועם חוזר בציוריו לצבע שמן. השמנוניות חשובה לו. החומריות זועקת מיצירותיו. קווים אלכסוניים , ישרים , לאורך ולרוחב. עולם שלם של קווים שהצירוף שלהם מספר לנו דבר מה מרתק.
נועם עובד בהרהור תמידי.
הערות:
תערוכתו של נועם מתקיימת במשכן לאמנות ע"ש חיים אתר, עין חרוד.
במסגרת התערוכה הופק קטלוג.

התערוכה: " שש מעלות וחצי מתחת לאופק"  המפות של נועם רבינוביץ'.
אפריל-יוני 2012.
אוצרת: גליה בר אור.
עיצוב: חנא פרח.

הקטלוג:
תפישה גרפית ועיצוב: נועם שכטר.


נפגשתי עם נועם במשכן לאמנות בעין חרוד. ביקשתי ממנו כמה מילים על משנתו האומנותית בעקבות תערוכתו במשכן.


-         אינני מתכוון לתקן עולם. אין לי הצעה רעיונית. אינני שייך לאמנות אקולוגית.
-         שתילת עצים זה מה שאני מרגיש שיש לעשות.
-         האומנות באה מהצד הרגשי.  אין סגנון יש מוטיב.  אין אידיאולוגיה בדרך העבודה שלי. אני יוצא מתוך   הדברים המעסיקים אותי , ויוצר שפה.  אינני משרת את הפרויקט הציוני אני חלק ממנו כאדם. הפעולה האומנותית שלי היא לטווח ארוך. אני כל יום בסטודיו.  

                                                       יובל דניאלי