דילוג לתוכן הראשי

הדגל האדום כאיקון אומנותי.


איור: יוחנן סימון 1949
לאחרונה השתתפתי כשומע  ביום עיון באוניברסיטת תל אביב לציון 40 שנה לפטירתו של ד"ר משה סנה. ממנהיג מטאור שדרך בשמי הציונות והמדינה שבדרך, בחר להתנתק מהציונות בדרכו אל הקומוניזם. ישבתי באולם הדחוס מרוב משתתפים, מתעניינים שבאו לשמוע על האיש ומשנתו. רבים מהמשתתפים היו בצעירותם מנאמניו. מנאמני האמונה בצדק הקומוניסטי המוחלט ובעתיד העולמי תחת שלטונה של ברה"מ. הסתכלתי והרהרתי עד כמה אנחנו חברי הקבה"א היינו בשעתו קרובים לחצות את הקווים אל עולם המחר הקומוניסטי...
היה דגל אחד שאחד את כל מאמיני עולם הסוציאליזם - הדגל האדום.
והיה חג מיוחד שבו הונפו דגלים אדומים בראש חוצות , חג האחד במאי.
אני שייך לדור שגדל בתפר בין האמונה הלוהטת בעולם הקומוניסטי שהדגל האדום היה דגלו, לבין ההתפקחות וההתנערות מכל אלה.
אני שייך לדור שמגיל צעיר מאוד התחנך על צדקת הדרך באמצעות סמלים ואיקונים. "האינטרנציונאל" היה להמנון שני. הדגל האדום הקדים לעתים את זה הכחול – לבן.
 בגיל 8 ציירתי את מהפכת אוקטובר עם סטלין ולנין בראשה וכמובן עם הדגל האדום. כילד  ענדתי באחד במאי עניבה אדומה סביב צווארי ולבשתי חולצה צחורה. במסגרת השומר הצעיר השתתפתי בהפגנות האחד במאי בחוצות הערים. המבוגרים לבשו חולצה לבנה עם פרח ציפורן אדום  בדש הבגד. בערבו של חג אכלנו ארוחת ערב חגיגית עם חמיצת סלק (בורשט) בנוסח גליציה לאות הזדהות עם מעמד הפועלים.
האחד במאי היה חגם של עסקני המפלגה המקומיים, אידיאולוגיים  ואנשי אמונה, עוטים חגיגיות וחשיבות.  במיוחד  בלטה חבורת הסקציה הברלינאית – אוסטרית. אלה שישמו את המהפכה הסוציאליסטית-הבינלאומית נוסח רוזה לוקסמבורג בקיבוצי הקטן בעמק חפר. בשבילם האחד במאי היה חג אמיתי, לא פוזה פוליטית. 

איור : שרגא ווייל - על החומה 1949
אנחנו הילדים ספגנו את ייחודו של החג באמצעות שערי "משמר לילדים".
הרבה כישרון ותשומת לב הוקדשה לאיור שער עיתון הילדים שיצא לכבוד החג.
את השערים צירו מיטב האמנים חברי הקבה"א באותה עת של סוף שנות הארבעים ראשית שנות החמישים. רות שלוס, יוחנן סימון, שרגא ווייל, שמואל כץ, נפתלי בזם ועוד. האיורים סבלו מדימום תמידי. המון צבע אדום שהזכיר את דם הפועלים עלי בריקאדות.  ציור של שרגא ווייל משנת 1950 מתאר את ילדי כול העולם מתאחדים סביב הדגל האדום. כפרפראזה לציטטה: "פועלי כל הארצות התאחדו".  אותו צייר עצמו מצייר  באותו זמן ממש רק על עיתון אחר ("על החומה", עיתון השומר הצעיר) פועל בניין מניף מעל פיגומים את הדגל האדום. לימים כתב חוקר ומבקר האומנות גדעון עפרת בהתייחסו לציורו של ווייל מאמר חשוב : "ציירים על החומה"("מושג" 1975)  בו הוא מתייחס לאומנות משרתת. ואכן, ציירים רבים עמדו בשער ותרמו מכישוריהם האומנותיים  לעיצובו של חג האחד במאי ולביצורה של המודעות הפרולטארית.

בשנת 1999 הופק הספר " אומנות בשרות רעיון" על כרזות השומר הצעיר בשנים 1966-1936. היו אלה שנות הדגל האדום. בספר באים לידי ביטוי כרזות אידיאולוגיות ופוליטיות שהדגל האדום נוכח בהם כמעט בכל כרזה. גם לכבוד האחד במאי הופקו כרזות כאשר הצייר יוחנן סימון ממלא תפקיד מרכזי באיורם. הדגל האדום בקדמת הבמה, לא כהד חלוש אי שם באופק, אלא כאיקון הנישא בגאון , סמל להזדהות !
איור : שרגא ווייל - משמר לילדים 1950
למעשה כול ביטאוני תנועות הנוער ועיתוני מפלגות הפועלים נתנו לאחד במאי מקום של כבוד המלווה בתצלומים ואיורים לרוב. באמצעות האיורים המהפכניים של מעמד הפועלים הישראלי והעולמי גיבשו את השקפת העולם. המועדים היו אמצעי מצוין לחיזוק התודעה הפוליטית. הסולידאריות המעמדית התממשה באמצעים אומנותיים. בעיקר באו לידי ביטוי אמני הזרם החברתי, שראו באומנות דרך לשנות את הדברים ולהשפיע על התודעה. היו אלה אמני שמאל מזוהים.  
הסולידאריות עם הנדכאים מומשה גם באמצעות ציורים. בשנות החמישים מתקיים במשך שבוע סמינר אמנים מטעם ארגון הציירים והפסלים של הקבה"א בו מציירים המשתתפים בתוך המעברות, את העוני והדלות, את הפחונים והאוהלים ואת האנשים קשיי היום. הם ביקשו להביא את המציאות הקשה אל קדמת התודעה של הציבור. הייתה אמונה שהאומנות היא לא רק צבע וצורה, יש לה גם שליחות פוליטית. הדגל האדום ייצג שליחות זו.
איור : יצחק בן מנחם - לוגו לכרזות הליגה הסוציאליסטית - 1942
גם אם אנחנו לא חוגגים כבעבר את חג הפועלים, וציירי הקיבוץ הפסיקו לצייר כרזות לחג ולהשתתף בהפגנות, הרי ביום זה ראוי לציין ולזכור שהשליחות של האומנות החברתית והפוליטית לא הסתיימה. המהפכנות איננה נחלת העבר, היא חלק מההוויה המתמדת של כול תקופה, בהתאם לנסיבות. אישית אני מאלה  החושבים שאין אומנות שהיא לא פוליטית, גם זו הנחשבת כאומנות נטו. השאלה המתבקשת, האם ביכולתה של יצירת אומנות למלא גם תפקיד של דגל הסוחף אחריו ציבור מאמינים  כדוגמת הדגל האדום ? 

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הגדת פסח קיבוצית

הגדה לפסח  של  הקיבוץ הארצי השומר הצעיר . הגדת הפסח הנה ללא ספק החיבור היהודי המעוטר והמאויר ביותר. מתוך אלפי הגדות שהוצאו לאור בארץ ובחו"ל לאורך הדורות, לתנועה הקיבוצית חלק חשוב בהם. למעלה משבע מאות הגדות של פסח נכתבו בתנועה הקיבוצית במשך שישים שנה. (6) מאז ההגדה הראשונה שהופקה בתנועה הקיבוצית בשנת 1935 בקיבוץ גבעת-ברנר (הגדת העליות, הופקה בשיטת הסטנסיל איור: אריה (מאירהוף) חצור). אריה חצור היה היזם והרוח החיה בהפקת הגדת הקיבוץ. הוא זה שהגה ואייר את ההגדה בחרט הסטנסיל וחילק לחברי הקיבוץ עת דפי ההגדה עם קווי המתאר של איוריו כדי שימלאו אותם בצבעים. בכך נהפכה הגדת גבעת ברנר להגדה שכל חברי הקיבוץ היו שותפים לה. שמעתי סיפורים פולקלוריסטיים כיצד אחר יום עבודה קשה היו חברי הקיבוץ צובעים את איורי ההגדה לאורה עששית נפט באוהל המגורים.  ההגדות הקיבוציות ומאוחר יותר אלו שהופקו ע"י התנועות הקיבוציות היו ליצירות גראפיות שהוו נכס צאן ברזל באיורי ההגדות לדורותיהם.  האומנים שנקראו ללוות את ההגדות בציוריהם היו אלה שהתבלטו יותר באופי הגראפי - אילוסטראטיבי של יצירתם. רבים מהם נהיו בה

קשר מתמשך | יובל דניאלי

התערוכה מתקיימת בגלריית " האטלייה של שרגא " בקיבוץ העוגן. אטלייה - מרחב תצוגה המשמר/מתעד/ומציג מיצירות האמן שרגא ווייל. שרגא ווייל ויצירתו הם מופת לדרך בה אנחנו בארכיון ובחטיבת האומנות שבה חפצים ללכת. הקשר שלנו עם יצירתו של שרגא מתפרש על עשרות רבות של שנים. בכספת הארכיון נשמר היהלום שבכתר מבחינה תנועתית, איורי "דברות השומר" ששרגא אייר בבודפשט בשנת 1946 לאחר המלחמה, כהוכחה שתנועת "השומר הצעיר" שבמסגרתה פעל, חייה ונושמת גם לאחר השואה. מבודפשט שבהונגריה נקראו שרה ושרגא ע"י פעילי התנועה באירופה לפראג, למשימת חייהם; ללוות קבוצת נערות ונערים פליטי שואה אל עבר ארץ ישראל. הדרך התארכה חודשים רבים. בעקבות לחץ של שלטונות המנדט הבריטי, נאלצה הקבוצה על ילדיה ומדריכיה להתעכב 8 חודשים בבלגיה. שם נוסדה סדנת 'תו-נו' (תוצרת נוער) ששרגא היה ממדריכיה המרכזיים. סדנה שמטרתה הייתה שיקום נפשות הנערים באמצעות יצירה. בהמשך תלאות הדרך נתפסה אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" ע"י הבריטים, שעל סיפונה קבוצת הילדים ומלוויהם עם שרגא ושרה ביניהם. הם הועברו לאי ה

הסמל הגראפי של הקיבוץ

סמל הפלמ"ח, הכי קרוב לקולקטיב הקיבוצי תלמים ומגדל מים, בתים ועצים. סמלים אופייניים לקיבוץ  ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות לאורך שנות קיומה נזקקה לסמלים. לאיקונים שמגדירים זהות וטרטוריה. כך גם ראשיתן של תנועות הנוער הציוניות באירופה, שהטקס והסמל היו חלק מרכזי בהווייתן, מורשת מתנועת הצופים (סקאוט) של ראשית המאה העשרים.  הקיבוץ כחברה אידאולוגית לא נזקק בראשית דרכו  לסמלים חיצוניים. לא זכור לי על המנון ודגל משותף לתנועה הקיבוצית. לא ידוע לי על סמל שמגדיר את רעיון הקומונה השיתופית. הקיבוצים היו עסוקים בהקמה, בבניית חברה שיתופית חדשה ובהישרדות!  עבודת האדמה פרי משנתו של א. ד. גורדון הייתה לסמל של עשייה.  המייסדים מדגניה לא התפנו לסמלים גרפיים.  היו דמויות נערצות שהוו תמרורי דרך. שלאורם התחנכו ודעתם נשמעה ברבים. הדמויות היו לסמל. יוצא מהכלל היה גדוד העבודה, ע"ש טרומפלדור. עצם קביעת השם היה במהותו מעשה סמלי. גדוד העבודה נזקק לסמל גרפי מכוון שלא הייתה לו טרטוריה מוגדרת. לא הייתה לו פיסת קרקע משלו. הוא היה זקוק להגדרה גרפית שסביבה יתלכד הגדוד, תחליף לנקודת קבע .