הדימויים החזותיים שבהגדה- פתיחות מול סגירות.

איור : שרגא ווייל, 1950
באמצעות דימויים חזותיים קל וחומר טקסטים, מועברים מסרים שונים ומגוונים לציבור הרחב. חלקם אידיאולוגיים, אחרים חינוכיים , אסטטיים ותרבותיים. באמצעותם מנסים לגבש זהות סקטוריאלית ולאומית.
יש לי פינה חמה להגדות פסח, הן אלה המסורתיות, כחלק מהתרבות הכללית של עם ישראל, והן הקיבוציות שתרומתם לשיח התרבותי היהודי והישראלי הוא ייחודי ולא יסולא בפז, או כפי שניסח זאת אבא קובנר " לילות הסדר וההגדה של פסח בתנועה הקיבוצית הם-הם היצירה המקורית ביותר שהתנועה יצרה בתחום החג והתרבות מאז ראשיתה. מן הדין להפקיד עדות לתולדותם בגנזך האומה !" (1).
הגדה מסורתית: החכם הוא דתי, הרשע חילוני מתוך ארבעת הבנים.
הגדת פסח היא  החיבור היהודי לדורותיו המעוטר ביותר.  כל כולה של הגדת פסח היא  דיאלוג מתמשך ומרתק בין תמליל לאיור. מערכת הדימויים החזותיים המלווים את התמליל יכולה לספק דורות של חוקרים על השוני והמשותף שביניהם. אל נשכח שהמסורת היהודית הדתית שברגיל נמנעת ביודעין מאיורים, בהגדת פסח המסורתית מרבה בהם. צריך לספק לילדי ישראל את העניין והסיבה לשבת סביב שולחן ליל הסדר מבלי להפריע חס ושלום, או להירדם ! אמנים יהודיים רבים שיצר הציור והאיור בער בעצמותיהם, הפעילו מלא כישוריהם בחלון הזדמנויות חד שנתי זה כדי להפגין ברבים את כישוריהם וכישרונם היצירתי.
ואכן, באמצעות הגדות הפסח השונות נמסרים לציבור הרחב סל של מסרים חזותיים. מסרים שמבלי לפרשם ולהוסיף להם כותרים, מחלחלים בציבור ובמיוחד אצל ילדי ישראל הרכים.
הגדה מסורתית אחת שכזו נמצאת באוסף הפרטי שלי . הגדה שעל פי הציורים שבה מתאימה לגיל הצעיר. להגדה הזו יש גם תפקיד מחנך ולא רק אסטטי. הדמויות שבה נעות בין הגלות האירופית הדתית לבין הגלות המקראית שבמצרים. בין גלות יבנה לגלות בבל. הגלויות לדורותיהן התאחדו בהגדה, לכדי גלות אחת גדולה. עוד דבר מעניין ראיתי,  דמויות הגברים כולם חובשים כיפה על ראשם.  להוציא תמונה אחת המתארת את דמות "הרשע" מארבעת הבנים.  הדמות היא של צעיר חשוף פנים, ללא פאות וזקן  ונטול כיפה על ראשו. דמות הצבר החילוני האולטימטיבי (עוד כמה הגדות לילדים בנוסח דומה  הובאו לעיוני ע"י ידידי בוג'ה יוגב מארכיון החגים). (2)
מה המסר הנסתר שבתמונה זו מההגדה ?  מי שאיננו חובש כיפה אחת דינו להיות רשע!...
יש ומסרים וערכים נמסרים מדור לדור בהיחבא, כאילו במקרה. מוצפנים ומוסתרים אך מבעבעים לאט, לאט ובבטחה.  כך כמדומני גם המסרים שבהגדה המאוירת הזו.  הסמלים כולם דתיים. הקודש חוגג , אין פירושים מעבר לכתוב. כך ראה וקדש. הגדה זו אוירה בעשור הראשון למדינה, ונדפסה בבית הוצאה ישראלי בתל אביב.  ההתיישבות החלוצית והחקלאית  הייתה עדיין חלק מרכזי - משמעותי מסולם הערכים הציוני ישראלי.  ההגדה הזו מתעלמת מכל העשייה החילונית – החלוצית הזו. אפשר לחשוב שרק סקטור אחד קיים ונוכח בארץ הזו. שרק סקטור אחד הקים את המדינה, באמצעות תפילותיו...  בסיומה של ההגדה בצמוד לכוס הרביעי מצאתי כ"הערת שוליים" חבויה, חבורת חקלאים זעירה, חבורה של חקלאים דתיים שאף היא כמעט ולא נוכחת.
התלית היהודי בהגדה קיבוצית חילונית
לעומת ההגדה הזו (שם המאיר  ושם בית ההוצאה  שמור אצלי) נזכר אני  בדוגמא חילונית בהגדת הפסח התנועתית של הקבה"א אותה אייר בשנת 1951  הצייר, חבר קיבוץ העוגן שרגא ווייל.
שרגא חווה על בשרו את מראות ומאורעות השואה. הוא היה עד לחורבן העם היהודי בו לא הייתה אבחנה בין יהודי דתי ליהודי חילוני. על כולם גזר הצורר הנאצי גזרה שווה.
שרגא שעלה לארץ ישראל בשנת 1947 ישר מאי הגירוש – קפריסין, סיפר שהטיול הראשון שלו בארץ היה לחורבות בית הכנסת העתיק בכפר נחום על גדות ים כנרת. משם הוא שאב חלק מהדימויים החזותיים אותם שילב בהגדת הפסח התנועתית.
יותר מזה, הטלית היהודית, סמלה של היהדות הדתית נהפכת לחלק משמעותי באיוריו להגדת השומר הצעיר החילונית-סוציאליסטית.  זו המשלבת מסורת עם אקטואליה, קודש עם חול.  
מה מראה לנו ווייל במסריו הגלויים והנסתרים:  למרות הבדלי ההשקפות בין זרמים שונים ביהדות גורל משותף קיים לעם היהודי וגורל זה הוא המאחד בין הקצוות. אל נטעה, הגדת הקבה"א עם איוריו המרשימים של ווייל , היא הגדה חילונית בעליל. למרות זאת , ולמרות המהפכה החילונית שעשה שרגא ווייל בחייו.  למרות מה שחושבים חוגים דתיים מסוימים על אנשי ההתיישבות החילוניים , עולם הסמלים היהודי  וערכיו, אלה שהתגבשו מדור לדור לא זרים להם.  גם "אנחנו היינו במעמד הר סיני" גם "אנחנו החילונים" יצאנו מבית עבדים!
שרגא ווייל החילוני מתכתב באיוריו להגדה, עם סמלי הבסיס של ארץ כנען (כד החרס, מגל הקציר והחרמש, אלומת הגורן, כותונת הפסים וכו')  כמו עם מורשת התרבות והאמונה היהודית לאורך אלפים שנות גלות (הטלית). הוא לא שוכח את השאיפה למחר טוב וצודק יותר.
לעולם הסוציאליסט מקום חשוב בהגדת הפסח של הקבה"א.  סמלים כמו דגל המעמד, הפטיש השיבולת והמגל. נוכחים משמעותית באיורי ההגדה. כך השילוב בין הטלית, דרך כד החרס ויונת השלום משולבים בהגדה, כרוצה לומר: אנחנו בונים מחר יהודי, חלוצי וסוציאליסטי השואף לשלום בארץ ישראל.
שרגא היה לא רק מאייר מעולה, אלא גם ידיד אישי. כשכזה היו לנו שיחות רבות בשלל נושאים. כאשר דיברנו על תקופת שהייתו בקפריסין  הוא אמר שתקופה זו הייתה הכרחית  בשבילו להבדיל בין "שם לכאן". בין השואה לתקומה! הוא רצה להוריד מסך על העבר. היה לו צורך בתקופת הטהרות – קתרזיס. בשיחה נוספת הודה שרגא  שהעבר מעולם לא עזב אותו. אך כאשר מגיע שרגא הצעיר לארץ הוא מחפש את היהודי החדש.
הוא מוצא אותו כשילוב בין יושבי כנען מאז קדם  לדור החלוצים שבא מאירופה.  הדמות אותה מעצב האמן בהגדה של הקבה"א, היא סינתזה  ביניהם. בין דור המכבים לדור הפלמ"ח. עוד שילוב מעניין אני מוצא בו. האזכור של כותונת הפסים. זו של בני ישראל  מתקופת המקרא לזו של מחנות ההשמדה.  ברקע כותונת אחרת לגמרי אותה כותונת פסים  שלבש הגן (3) כותונת המבשרת את בא האביב.  
כאשר אני בודק את איורי ותכני ההגדות של הקבה"א משנת 1943, השנה בה הוצאה לאור ההגדה התנועתית הראשונה (איור, רות שלוס) דרך הגדת אברהם (טושק) אמרנט (1949 - 1945) משה פרופס (1958-1963) ועד זו האחרונה של שמואל כץ כולם מקיימים דיאלוג עם המסורת היהודית. רות שלוס יוצאת גרמניה פוסחת על המורשת היהודית הגלותית ומתכתבת יותר עם המקורות המצריים והכנעניים. היא מחפשת את הקשר אל העבר באמצעות ציורי הקיר המצריים.
מצאתי לנכון למען הצדק ההיסטורי, להאיר סוגיה זו של סובלנות ויכולת להכיל בתוכנו את החושב אחרת. על פי הגדות פסח מסתבר שהתנועה הקיבוצית הייתה יותר סובלנות ופלורליסטית מרבים מהחברה החוץ קיבוצית. אנשי ההגות ואומני הקיבוצים שמוצא רבים מהם הוא מביתם של יודעי תורה ומצוות, מעולם לא פחדו מלהראות פן זה של מסורת יהודית. ואילו היהדות האורתודוקסית זו האמורה על סובלנות ודרך ארץ הסתגרה  בד' אמות ההגדה המסורתית ולא הביטה אל העולם שמעבר לשבט הדתי.  יהדות שפחדה מכל פתיחות לאחר כאילו הייתה הדת שברירית כבניין קלפים.
 האמור לעיל נכון לפחות כלפי איורי הגדות הפסח השונות והאיורים המתלווים אליהם.  בשנת 2009 יצאה לאור הגדה של פסח "לתקומת ישראל" במלאת 60 למדינה. ההגדה אף שהיא מסורתית בתוכנה, אך מתווספת אליה פרשנות מילולית ומאוירת אחרת, פרשנות שלא מתעלמת מהמפעל הציוני לדורותיו. היא איננה מקפחת את המסורת ומנגד משבחת ומשתבחת בעשייה ההתיישבותית החלוצית-ציונית ולא שוכחת מי נשא את המדינה עלי שכם. (4)

הערות :

1 – עדות לדברי אבא קובנר נמצאת בספרו המונומנטאלי, רב החשיבות של צבי שוע (געש) "אל ארץ חדשה אתה עובר ההגדה הקיבוצית של פסח ותולדותיה". (הוצאת שיטים מכון החגים, בית השיטה – 2011, עמ' 602 בפרק: סיכום כללי).

2 – "כנגד ארבעה בנים דברה תורה". קטע זה אינו מופיע בהגדת הקבה"א, אלא רק בהגדת התק"ם.  (כגון : הגדה של פסח נוסח ישראלי קיבוצי באיוריו המיוחדים והנפלאים של גד אולמן, מהדורה ראשונה 1985) . שרגא ווייל מצא לנכון להתמודד עם נושא ארבעת הבנים ועקף את החסר בהגדת הקבה"א בדרכו הוא  באמצעות יצירה שפרסם  כגלוית חג לפסח  עם טקסט אנגלי. אצלו ארבעת הבנים נהפכו לחברי תזמורת יהודית. החכם תוקע בשופר. הרשע מופיע מצורת אביר המשמיע את קולות תופי המלחמה.  התם הוא הכליזמר היהודי עם הקלרינט (כלי הנשמה היהודי), ואחרון חביב זה שאינו יודע לשאול, בדמות ליצן החצר המנענע מעל ראשו בזוג רעשנים עגולים (מרקס).
נושא ארבעת הבנים מההגדה המסורתית חוזר אצל ווייל בכמה וריאציות והדפסים בראשית שנות השישים. 
באתי להדגיש זאת, כי ווייל הצייר הקיבוצניק מהשומר הצעיר  לא מוותר על המסורת. מוצא דרך לעקוף את מה ש"הפוליטרוקים התרבותניקים" אסרו בהגדה התנועתית של הקבה"א.

 3 - משה אבן עזרא (1055-1140). נולד בגרנדה, ספרד. משורר, פייטן, פילוסוף. מתקופת תור הזהב של יהדות ספרד. מגדולי המשוררים היהודיים בכול הזמנים.
איור : שרגא וייל חיתוך לינול,  1963 תזמורת של ארבעת הבנים

4 - "הגדה של פסח לתקומת ישראל" (הגדה דו לשונית) ציור ועיצוב: דודו הראל. מחקר וכתיבה: חיה הראל. מבוא: הרב יוחנן פריד. הוצאת הראל – 2009.
אומר במבוא להגדה הרב יוחנן פריד: "חובה היא וזכות גדולה לנסוך אל תוכה הישן של ההגדה את תמונת התקומה ואת אווירתה של גאולת ישראל. זכות היא ליוצריה, ותקווה טובה לדורשיה ולקוראיה". 



                                                          יובל דניאלי – מרץ - 2012